אומרת הפרשה : "כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה. בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו".
מה הפסוק הזה מזכיר לנו? את האמירה המפתיעה שמכריז עם ישראל "נעשה ונשמע". והרי איך עושים לפני ששומעים? וכי לא צריך לשמוע כדי לדעת מה לעשות?
אלא שהכוונה היא לבערת הלב. לכך שכוונתנו לעשות מראש עוד לפני ששמענו ואחר כך גם כמובן שנרצה לשמוע את כל הסיבות למה עשינו את מה שעשינו.
וזה כוחו של עם ישראל! עם שלא בא בהתחכמויות ו'חכמות' להשם. לכן עלינו נאמר "עם נבל ולא חכים". עם שעם השם אלוקיו לא מתחכם. תמים עם השם אלוקיו.
בדיוק זה העניין גם כאן.
"כי לא כנשים המצריות העבריות" – עם ישראל שונה מכל העמים המכונים מצריים על שום שמצרים לישראל.
"כי חיות הנה" – יש להם חיות פנימית שבוערת בתוכם.
"בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו" – עוד לפני שהשם מבקש מהם להיכנע לרצונו הם כבר מתוך חיותם הפנימית בוערים לעשות את רצונו.
ובעצם אומרות המיילדות לפרעה: "נקודת היהדות הזו שבוערת בהם מגנה עליהם עד כדי שגם אתה פרעה הרשע לא תוכל לכלות אותם לעולם. כי את החיות הזו אי אפשר לכבות. וכל עוד היא בוערת בקרבם אהובים הם לפני המקום והוא שומר עליהם מכל רע"
שבת שלום ♥️
