בְּצֵאתִי לִקְרָאתְךָ, לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ

מוזמנת לקרוא תהליך טיפולי שהוא חלק ממסע נפש

icons

מה זה
גשטאלט
יהודי?

icons

איך נראה
טיפול
מבפנים

icons

הכשרת
מטפלות
בשיטה

icons

תלמידות
ומטפלות
מספרות

דוגמא של מקרה טיפולי
שרה בת השלושים וחמש פנתה לעזרתי ותלונתה בפיה – אי רצון להינשא. מצד אחד היא נתונה תחת לחץ משפחתי כבד הטוען כלפיה שהיא "לא הופכת לצעירה יותר בכל יום שעובר", אולם מצד שני היא אינה חשה צורך להתחתן. היא יודעת שהיא אמורה לרצות להקים בית יהודי כשר ושמח אך לבה אינו נמצא שם.
ואם לא די בזאת – הרי שבכל פעם שהיא יוצאת לפגישה עם "מיועד", באופן בלתי רצוני היא הופכת כל כולה לקיפוד קוצני ויורה חצים, שמבהילים את הבחור ומעלימים אותו מן השטח. בכל פעם מחדש היא מתחזקת ב"החלטות טובות" להראות את היפה והנעים שבאישיותה, אך בפועל היא שוב יורה חצים וננעלת בלי יכולת להתרכך.
לולא הלחץ המשפחתי לא הייתה שרה מתחילה אפילו לחשוב על כיוון של "קשר רציני". מה לה ולקשר? אך הלחץ הוא לחץ, והיא אכן כבר לא צעירה ויודעת בהיגיון בריא שהמשפחה צודקת – הגיעה השעה.
גם הנכונות שלה לשיתוף פעולה בטיפול הייתה רדודה ומטה. היא ישבה מולי כחולה היושב בפני רופא והמסר שלו ברור: "רפא אותי בלי נוכחותי. תקן אותי וספר לי כמה זה עלה".

לאחר פגישות מספר, שבהן שרה לא שיתפה פעולה באופן עיקש – שלחתי אותה לדרכה ברכות אך בנחישות. הרי כבר ציוותה התורה "עזוב תעזוב עמו" ופירושו: אם המבקש ממך עזרה ישתף פעולה אתך במאמצך לעזור לו – עשה ככל שביכולתך לעזור לו. אך אם הוא מצפה שתעשה עבורו את כל העבודה מבלי שהוא יכאב או ישתף פעולה – אתה פטור.

לאחר חודשים מספר, חזרה שרה שוב אליי והפעם רצונה עז להשתנות. היא סיפרה שהיא במצוקה, וכי הפעם היא מוכנה לשתף פעולה בכל אשר יידרש. היא מבינה שהיא מפסידה לא רק את ביתה העתידי אלא את כל כולה. היא מזהה שחייה נתונים במצוקה מתמדת. החצים הללו, הנורים ממנה, אינם נורים רק החוצה – אלא בעיקר פנימה, והיא חיה בסכסוך פנימי.

נמלאתי התרגשות לקראת ה"עבודה" עם שרה. להציל נפש מישראל מתוך מלתעות המדמה המייסר המתעתע את נפשה והמעודד אותה "לירות" בעצמה חצים – זהו – מלבד שליחות עצומה – דבר מרתק, מאתגר.
שמתי לעצמי למטרה לאתר את המקור בנפשה המצווה עליה – "ירי חצים. סרבי לשתף פעולה עם החיים. לכי נגדם" – ולשחרר אותה מאחיזתו. לאחר פגישות מספר נחשף עולם פירושי המדמה שבנפשה.

נכתב בצדו – עיקר ביטויו ועיצובו של הכוח המפרש בנפשנו קורה בשלב הרגיש ביותר בחיינו, מול האנשים החשובים לנו ביותר – דהיינו: בילדותנו מול הורינו.

מכאן עולה התשובה לשאלה הרווחת – מדוע ממשפחה אחת יוצאים ילדים עם בחירות רוחניות וסוגי אישיות שונים והפוכים זה מזה? הסיבה לכך טמונה במערכת הפירושים הטבועה בנפשו של כל ילד, מערכת אשר "מאלצת" אותו להתעצב ולפעול בהתאם לתמונת הפירושים הנצפית מבעד למשקפיו.

לדוגמה – לפני שנים רבות הגיעו לטיפולי במקביל שתי אחיות, בנות לאותה אם, בגילים די קרובים. במהלך הטיפול תיארו שתיהן את אישיותה של אמן. השוני בין התיאורים היה תהומי. האחת תיארה אם חלושה ועדינה הזקוקה להגנה, בעוד האחרת תיארה אם נוקשה, קרה ומנוכרת. לולא ידעתי שהן אחיות לאותה אם לא הייתי מאמינה לעולם, אפילו בדמיון הפרוע ביותר לא הייתי מעלה בדעתי כי מדובר באותה אם.

מערכת הפירושים הטבועה בנפשה של שרה פירשה את המתרחש בבית הוריה כ"סכנה חמורה". בעיני נפשה ראתה את בית הוריה כקר ותוקפני. הציניות שמשה בו כחלק משפת הדיבור היומיומי, וחצים של לשון שנונה נורו בו לעבר "הבטן הרכה" ללא הרף.
ייתכן שאף אנו היינו מוצאים את ביתה של שרה כקר, ציני ותוקפני, וייתכן שהיינו חושבים הפוך ממנה. האם זה משנה לתהליך הטיפולי של שרה? התשובה היא- לא. בתהליך הטיפולי מה שמשנה הוא אופן הפירוש של המטופל את המציאות בעוד שה"אמת האובייקטיבית" אינה משמעותית כלל. לאחר שיתברר המדמה יוכל המטופל שוב למצוא לבדו, מבלי שנאלץ אותו לכך, את הטוב הטמון בביתו.

עד לשלב זה, הדבר היחיד המשמעותי לנו הוא – כיצד ראתה שרה וכיצד פירשה את המתרחש בביתה, ומה בחרה היא לעשות עם מה שהיא רואה. בחירתה הנפשית הלא מודעת הייתה לראות את הבית כאויב ולהפנים את תוקפנותו היישר אל תוך ה הנקודות הרגישות שבקרבה.

היא חשה שחצי הציניות נורו הישר אל תוך תוכה ו"מעכו" את הערך העצמי שלה. מול התוקפנות שזיהתה בבית היא חוותה את עצמה לא יותר מאשר גוש של בוץ זרוק על פני כביש אספלט מפוחם.

נכתב בצדו – מהנלמד על כוח המדמה מובן לנו ששרה יכלה לבחור להגיב במגוון סוגי תגובות כלפי הציניות שבביתה. היא יכלה, למשל, להפוך להיות אטומה כקיר ולחסום את השפעתם עליה או שיכלה לבחור להרגיש אשמה בכל דבר ולהזדרז לרַצות את סביבתה. על אותו משקל יכלה אף להגיב מתוך "מדמה מבורר" – לרחם עליהם ולאהוב אותם כפי שהם, ליצור הפרדה ברורה בין חייהם לחייה ובין ה'בטן הרכה' שלה לחצים הנורים מהם.

אך קשה לצפות לבריאות נפשית והפרדה שכזו בגיל כה צעיר, ולכן בחירתה הנפשית הלא מודעת של שרה הייתה כזו שהפכה אותה לגוש בוץ חסר ערך אל מול חיציהם הנורים לכל עבר.

כמטפלים, בכוחנו לעזור לה לברר את תחושותיה מולם ומכאן לעזור לה להתחבר לכוחות נפשה ולבחור מחדש כיצד ברצונה להגיב למתרחש בביתה. בכך, בס"ד, היא תוכל להוציא את נפשה ממסגר עד לשלב שבו יתאפשר לה ליצור קשר של אמון ולהינשא.

כדי להגן על תחושת הבוץ הכאוב השרוי בתוכה העמידה שרה בנפשה שומרים, שהיו מפטרלים יומם ולילה סביב חומות אבן עבות מאחוריהן הייתה שרויה. תפקיד השומרים היה לירות חצים כלפי כל מי שמתקרב והעיקר – לא להיפגע שוב לעולם. שרה הפכה להיות קרבן לכוח המדמה, שסיפר לה כי הציניות בבית הוריה מעידה כאלף עדים על כך שהעולם מסוכן, ושהיא למולו חלשה וחסרת אונים. ולא רק זאת, אלא שמאחר ושווייה אינו יותר מאשר גיבוב בלתי מזוהה של בוץ עכור – אין ביכולתה להגן על עצמה באופן חיובי.

נפשה "התפצלה" בקרבה ובצל תפיסת המדמה הפכה להיות מצד אחד גוש בוץ חסר ערך ומצד שני – חצים הנורים לעבר העולם.

נכתב בצדו – כמטפלים אנו יודעים ששרה אינה גוש של בוץ ואף לא חצים דוקרניים, אלא "מישהו אחר". מישהו בריא ושלם שבכוחו לנבוע מתוכה. שרה איבדה את מהותה הטובה מול הניסיון שבו היא עומדת מול משפחתה, ועלינו לעזור לה להשיב את עצמה אל עצמה.

באילו כלים נשתמש על מנת למצוא את שרה האמיתית? רבי נתן אומר (הלכות גביית חוב ג') כי כאשר האדם נתפס בידי דמיונות מתעתעים אזי הדרך להציל את נפשו היא דווקא בכך שילך "דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדושה".

הווה אומר: הדרך לסייע לשרה תהיה על ידי ש"נצעד יחדיו" עם תעתועי המדמה ולא ננסה לאלץ אותה להתגבר על השפעתם בדרך ההיגיון ובאופן שהנפש אינה בשלה לו (בכך שננסה לשכנע אותה שכלית שהיא טובה ושהחיים טובים). כך נוכל לאט לאט לברר את תעתועי המדמה עד שיתעוררו כוחות נפשה האמתיים וימגרו בעצמם את אחיזתו, ואז היא תוכל להכיר בעצמה את טיב הכוח הטמון בה ואת ההזדמנויות אשר טומנים החיים עבורה.

כיצד נעשה זאת בפועל? ניתן ביטוי למדמה על ידי שניצור דו שיח דמיוני בין שני הקצוות הקיימים בה – החצים והבוץ.

להלן "נחזה" בדו שיח ביניהם:
(החצים, מכיוון שהם 'ישות' בנפשה של שרה, 'מדברים' כאן בכינויי יחיד ולא רבים)
החצים מדברים אל גוש הבוץ – "אתה ממש גוש בוץ דוחה. אתה הורס את חיינו עם המסכנות וחוסר הערך שלך. אינני רוצה להתקרב אליך. כל כולך גיבוב של חוסר ערך וחלישות הדעת".
בכל פעם ששרה עומדת מול "הבוץ" ומכירה בקיומו בתוכה מיד היא נופלת אל תוך תהום של עצבות וחלישות הדעת. ייאוש אדיר מציף אותה, והוא ניכר מיד בהבעת פניה הנפולה. נפשה העדינה והרגישה נמעכת תחת השפעתו של הייאוש עד כדי חוסר תפקוד. לא מפתיעה העובדה שהיא טורחת להחביא את גוש הבוץ תחת החצים התקיפים.
גוש הבוץ עונה לחצים – "אם כך, אתה מוזמן להתרחק ממני לאלתר. ואם אנחנו כבר מדברים – הרשה לי לומר לך כי כל כולך שקר והעמדת פנים של כוח ותקיפות, ובעצם אינך אלא רק מתגונן ומסתיר את קיומי. אמנם אני חלוש דעת וכאוב – אך אתה כולך שקרים, בעוד אני, לפחות, מבטא את תחושותיי האמתיות".
בכל פעם שהיא מכירה בקיומם של החיצים בתוכה – מתעוררת בשרה שנאה עצמית. היא מזהה כיצד היא משקרת, מתעתעת, תוקפת ומעמידה פנים כקשוחה וזה גורם לה להתכווץ בתוכה.
החצים עונים – מה היה קורה לו היית אתה גלוי בחוץ ולא אני? היינו הופכים למדרך כפות הרגליים של העולם כולו. אתה נהנה מהשקר שלי כי אינך יכול להתמודד עם החיים, ואתה עוד בא בהאשמות?
הבוץ עונה – אמנם אתה מגן עליי, אך אתה בעצמך משפיל אותי ולא מאפשר לי שום ביטוי כלל. לו היית לפחות מאפשר לי להרגיש ולא חונק אותי, הייתי שמח יותר בקיומך.
החצים עונים – אינני יכול לאפשר לך ביטוי. אתה מפחיד אותי עם חלישות הדעת שלך. אתה מציף את כול כולנו במסכנות ולכן עדיף שתיקבר תחתיי וחסל.

ההתנגחות הזו המשיכה לאורך זמן. הם המשיכו להטיח האשמות וגילויי חוסר אמון זה בזה. לא הייתה זו התנגחות ב"בית השכנים" אי שם הרחק מהעין; התנגחות זו התרחשה בתוך נפש אחת מעונה ושסועה. שרה הסתובבה בעולם ובתוכה שני אנשים שביניהם מריבה אדירה, כאשר אף אחד מהם אינו "היא" באמת – ואת שניהם היא נשאה בתוכה. כזה הוא הפיצול שבנפש. הוא כמלחמה המחוללת בתוך אדם אחד. ואף אחד מהצדדים אינו האמת לאמתה, אלא שהאמת נמצאת אי שם, בחיבור בין שניהם.

בסופו של התהליך לאחר הרבה בירורים, לאחר עליות וירידות רבות, מצאה שרה את קו האמצע ביניהם. עיקר המפנה אירע כאשר שרה מצאה את הדרך כיצד מצד אחד להכיל את הכאב בתוכה מבלי להסתיר אותו או להתבייש בו, ובכך גילתה שמותר לה לכאוב מבלי שתהיה חייבת ליפול לייאוש משתק; מצד שני היא גילתה את הכוח הטמון בה אשר מאפשר לה להגן על עצמה, ובמקום לאבד עליו שליטה ולתת לו להפוך לחצים היא השכילה להפריד אותו מהתוקפנות ולהשאיר אותו ככוח בלבד.
השלב הבא היה ליצור חיבור בין הכוח הטמון בשרה ובין הרגישות הפנימית השורה בתוכה ובכך למצוא את קו האמצע. כאשר מצאנו את קו האמצע הפכו הרגישות הפנימית שלה והכוח הטמון בה לעדינות ויצירתיות בעלת עצמה ונוכחות.
שרה חוותה רווחה גדולה – היא רכשה יכולת ליצור קשר מתוך ביטחון בקיומה, ומכאן זכתה לזהות את המיועד עבורה ואף לאפשר לו להתקרב אליה ולשתף אותו בחייה. ברבות הימים זכתה להקים בית יהודי בשמחה.

המסע של שרה שתיארנו לעיל הוא דוגמה לקטע אחד מתוך תהליך נפשי מורכב של נפש יהודית כאובה. ישנם סכסוכי נפש רבים ומגוונים הטמונים בנפשנו ומצפים לפתרון שימצא את "קו האמצע", אשר יביא מזור לנפשנו ולשחרור האור הטמון בתוכנו.

תהליך הבירור המעורר את מודעותנו למתרחש בנפשנו הוא זה המאפשר לנו לבחור בדרך חדשה ומדויקת יותר עבורנו. כמוהו כגלילת סלע מעל פי באר, אשר מאפשרת לנו להגיע אל מימיה ולהרוות את צימאון נפשנו.
רוצה ללמוד לטפל בעצמך ובאחרים?

בדקי את התאמתך לתכנית ההכשרה שלנו