הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת שלך..
בדור בו הכל קורה בעת ובעונה אחת ובקצב מהיר ורעשני ועוד רגע קט את מרגישה שאת כבר לא על הרכבת ולא רלוונטית – זה בדיוק הזמן לרדת (!!!) מהרכבת….
נו?! לרדת מהרכבת כשכולם רצים קדימה??? את רצינית?!
כן. אני לגמרי רצינית!
בתוך שיא הריצה קדימה, את, קחי לך שעה ביום שהיא רק שלך. כי זו הדרך היחידה שתוכלי להישאר את באמת, ולא להפוך לעוד עלה שנסחף בזרם מאורעות החיים.
בשעה הזו שהיא רק שלך, את יכולה לעשות כל מה שמחבר אותך אלייך בלי לשפוט את ערך השעה שלך לפי מדדים חיצוניים.
בשעה הזו את יכולה פשוט לשתוק . או בפשטות רק לנשום . את יכולה לבהות . ואז את תראי. עולמך בפנימי יצוף לנגד עינייך כמו שמגיחים ילדים מבין ההריסות לאחר מלחמה. מתוקים. נקיי דעת. ראשוניים וכל כך אמיתיים ומלאי חיות פנימית.
ואז תוכלי לחבק את עצמך. להבין את עצמך. לדבר עם עצמך. וגם אז תוכלי לשמוע מה אומרים לך החיים והבורא שלהם.
ואז תראי איך מתעוררת בתוכך חיות מעומק עצמך . לא חיות כזו שרצה להשיג את הרגע הבא כי כולם רצים לקראתו. אלא חיות שבפשטות חיה את החיים. נושמת אותם. מרגישה אותם בעומק פנימיותה. חיות כזו ששומעת את הצליל הדק של האמת שמניעה את החיים בלי שאף אחד הרגיש אותה.
ומצויידת בחיות שמניעה את הדם שזורם בעורקייך תוכלי לחזור אל החיים ששכחו את שמם מרוב המרוץ שרצו בו – והפעם תהיי כמו מלכה. כמו משב רוח קרירה, רעננה ביום שרב.
כי תהיי איתך. תהיי עם השם ועם הדופק של החיים..
כל מה שאת צריכה זה שעה אחת ביום שבה את פוגשת את עצמך ..
