על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור.
הכיצד?
כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את הכישרון לשחרר שליטה על הפרטים הקטנים כמו גם את הצורך לשחרר את הציפייה שכל מה שעומד לקראת תוכנן מראש. כהמשך המליצה ניתן לומר שגם פסח הוא חג השחרור: גילוי שחרור הנפש לאחר שאנחנו מוכנים להפסיק לרצות לשלוט על מאורעות החיים.
בספר ליקוטי אמרים אות ה (ספר התניא) שכתב האדמו"ר הזקן כתוב: "על ידי הארת פורים שהוא בלא ידע, זוכים לקדושת הפסח שהוא אור בהיר".
אמנם אדם שהוא בריא בנפשו מבקש להבין ולדעת ובסתר ליבו אפילו לשלוט על הנעשה בחייו. אדם רגיל היה רוצה לבחור לגייס לחייו את מה שנכון ושאמור להיות וגם היה רוצה להחליט על כל פרט שמעצב את מסכת חייו.
אבל אז בא פורים ומגלה שיש סדר אחר שהוא סדר לא מסודר – סדר של עד דלא ידע.
יש מסר שנחבא בתוך האי סדר של העד דלא ידע והוא מתבהר במילים של השם אלינו: "אין מחשבותיי מחשבותיכם!"
דהיינו, אומר לנו השם: "לפעמים אתם תרגישו שמאורעות החיים יהיו לא מובנים לכם. למשל כשתראו צדיק שרע לו ורשע שטוב לו. כל כך לא תבינו עד כדי שעשוי להתקיים בכם 'והייתם משוגעים ממראה עיניכם'. אבל דעו, בני אהוביי" ממשיך השם ואומר לנו "שמאחורי אי הסדר הזה מתקיים סדר מופתי! אלוקי. פלאי. סדר נצחי. סדר שלעיניכם יראה כחוסר סדר מוחלט ואפילו אנדרלמוסיה, אבל אני הוא שעומד מאחוריו".
לעיתים קרובות החיים יוצאים מ'שליטה אנושית' ועוברים ל'שליטה אלוקית' ולא מובנת. הכנת הלב והסכמתו לעבור משליטה לאי שליטה מתחילה בפורים.
בכל בית מתארגנת מתכונת אי סדר: בני המשפחה והאורחים יוצאים מהקווים המסודרים כי הם שיכורים. חלקם גם מקיימים בהידור – "חייל בלע ויקיאהו"… אנשים נכנסים ויוצאים מפתח הבית מעוטרים בתחפושות מרשרשות, נושאים משלוחי מנות, שאת חלקם אי אפשר לזהות. 'השלוחים רצים בהולים' ממקום למקום מפזרים משלוחי מנות בתקווה שמי שקיבל משלוח קיבל רק אחד ולא שניים על חשבון מי שהיה אמור לקבל ולא קיבל. מבקשי הצדקה דופקים בדלת חזור ודפוק וממתינים ספק שיכורים ספק משועממים וחלקם אף פוצחים בריקוד במרכז הסלון.
התכונה, ההמולה והשמחה מתפזרים באוויר העולם כמנגינה שיצאה בריקוד, מקיימת סדר משלה. לחלקנו המנגינה הזו מתוקה ומלאה בשמחה ולחלקנו, בעלי הנפש שמחפשת שליטה, המנגינה עשויה להישמע קצת לא הרמונית ואפילו צורמת. תלוי כמה סדר חיפשנו בה.
עד ש… משחררים…
על זה אומר האדמו"ר הזקן "הארת פורים" האור הגדול שנסתר בפורים מתגלה לאלו שמוכנים לפעמים, כשנצרך, להיות במצב של "עד דלא ידע" ובכל זאת להישאר בשמחה גדולה! וברגעים אלו ממש נבנים הכלים להכיל את האור הבהיר של פסח.
כי כדי לצאת ממצריים אי אפשר להישאר 'בשליטה' על החיים. משום שהחיפוש אחר 'הסברים' מבורא עולם על כול מאורעות החיים הוא הוא עצם הגלות. כי הרי כבר אמר לנו השם: "אין מחשבותיי מחשבותיכם – כדי להתחבר אלי תצטרכו לדעת לשחרר".
ואם נשכיל לשחרר מהגיון ליבנו ונפנה מקום להיגיון אלוקי ואחר נתמלא באמונה בהשם שמנהיג את עולמו בחן ובנועם גם כשלעינינו האנושיות מתגלה רק אנדרלמוסיה מכל עבר.
ואז קורה המתוק מכל – האיברים מרפים מהמתח שאחז בהם. הפחד מפני הרגע הבא מתפוגג. המחשבות השליליות כבר לא משתלטות. הביטחון שהכל יהיה טוב ממלא את מקום החששות. החרדות כבר לא מטלטלות. רק אמונה פשוטה ממלאה את פנימיותנו.
ולזה קורא האדמו"ר הזקן "האור הבהיר" של קדושת הפסח שמתגלה אחרי העד דלא ידע של פורים.
המסע מפורים ועד פסח קורה בנפש של כול אחד מאיתנו.
כי אמנם כל אחד מאיתנו היה רוצה לכתוב את תסריט חייו לפי תכנוניו והאסתטיקה של מחשבותיו אבל כשהתסריט משנה כיוון לתוכן בלתי צפוי, איבוד השליטה מאיים על מנוחת נפשנו. רגשות קשים ממלאים את ליבנו ובמקום בהירות מרגיעה תופס הבלבול והפחד את הנפש.
אבל באמת דווקא אז, ברגעי איבוד השליטה, מתחילה ההזדמנות לפנות מקום בתוכנו כדי שיוכל לבקוע אור בהיר חדש לחלוטין.
כי דווקא כשאנחנו לא אוחזים בכוח את 'מה שאמור להיות' מתחיל האומץ שלנו לגלות את מה שהשם רוצה שיתגלה מתוכנו: העצמי הבוטח שבנו. האמונה שבאמת רק טוב קורה לנו. ואז מנוחת הנפש שהיא נחלתם של אלו שסומכים על טובו של השם ממלאה גם אותנו.
וזו היא המתנה שנחבאת בעד דלא ידע של פורים עבור נפשנו. זו היא הגאולה. כי עיקר הגלות היא גלות הנפש ועיקר הגאולה היא גאולתה שמתחילה בהסכמה לאבד שליטה.
ואפשר לבאר : "חייב איניש" (חייב כל אדם לאפשר מעבר מהישענות על שליטה אנושית להישענות על שליטה אלוקית) "לביסומיי" (כדי שיוכל לגלות את הבושם העליון שנמצא בכל אדם ובכל מצב) "עד דלא ידע" (ואז שתתגלה לעיני רוחו ידיעה שהיא אור בהיר ומתוק).
