יום העצמאות חולק את העם לדעותיו.
יש את אלו שאומרים הלל, ואת אלו שלא אומרים הלל. אלו אומרים תחנון ואלו לא.
איש על מחנהו ואיש על דגלו..
ויחד עם זאת הנקודה שתאחד את כולנו כעם השם היא התשובה לשאלה –
מה היא עצמאות הנפש של נשמה יהודית?
לכאורה עצמאות היא
אוטונומיה על חיינו ומימוש הזכות האישית החברתית והמשפחתית שלנו לחיות את חיינו כרצוננו.
אבל מה הוא 'רצוננו'? והאם הוא עצמאותנו?
האם לעשות את מה שרציתי מתי שרציתי ימלא אותי בתחושת עצמאות על אדמתי ועל חיי?
לכאורה כן. למה לא?
אך כשמדובר בעם השם הסיפור הוא אחר לגמרי …
כי אז, דווקא למסור את השליטה על חיי למלך א-ל רם ונישא ירכוש לי חופש שלא היה כמותו לאף אדם באף אומה.
חופש מהעצמי הזה שלי שרוצה ורוצה ורוצה משהו אחר ממה שנמצא שהוא הוא בעצם עבדות מכאיבה – והחירות ממנו עצמאות משחררת.
העבדות (לכאורה) לאותה הסכמה פנימית שקטה ובוטחת בכך שמה שקורה הוא לטובתי העכשווית והנצחית בלי שאצטרך 'לריב' עם כל מה שקורה אלא רק להקשיב לו בלב פתוח – היא היא העצמאות המשחררת.
זכינו לעצמאות (לכאורה) בארץ ישראל רק כדי שנרכוש עיניים בכוח אדמת הקודש לזהות מהי עצמאות אמיתית..
שנזכה…
חיי עצמאות שמחים לכולנו … ️
