הבעל שם טוב הקדוש מורה לנו להפוך את התפילה לאחד. שהתיבה הראשונה של התפילה עדיין תהיה בלב שלנו כשנגיע לסוף התפילה.
לכאורה זו הכוונה הזויה. בלתי אפשרית.
אלא אם כשאנחנו קונים דעת של אחדות בתוך הלב שלנו ואז באמת הכל הופך להיות אחד.
אין התחלה אמצע וסוף. בכל רגע יש הכל. יש את נוכחות השם והחיבור שלנו אליו בכל מצב ובכל מילה שנאמר ואז ממילא התפילה הופכת לאחת.
בשביל זה אומר רבינו עלינו קודם לתקן את חטא אדם הראשון שעדיין רשום בליבנו. רושם של פירוד מהשם. של נמיכות הדעת בחינת חיבור לשפע של בהמה שחסר לה תמיד במקום שפע של אדם שהוא בחינת אדמה לעליון ויש לו הכל כל רגע כי כל רגע הוא מחובר לשפע עליון.
וזה החוט המקשר בין ראש השנה יום כיפור וסוכות:
ראש השנה שהוא קול השופר שכולל את כל הקולות והמילים והתחינות להשם שאי יבקעו מליבנו.
ויום הכיפורים שבו פרשנו מאכילה ושתייה ושאר צרכי הגוף והתחברנו רק לעובדה שהשם הוא מלך העולם והוא ההזנה היחידה של הנשמה.
ובסוכות אנחנו אוחזים את ארבעת המינים והופכים אותם לאחד. להורות שבאמת באמת הכל אגוד לרצון השם ולכולם יש מקום בתוכו ושכולם בעצם בדרך אליו תמיד מכל מקום.
מועדים לשמחה ♥️
