המנהיג –
לעיתים עוצמת המנהיגות שבנו מתממשת במלוא יכולותיה דווקא כשאנו משכילים לפנות דרך לבעלי דעות אחרות למצוא את הנתיב המיוחד שלהם למימוש יכולותיהם…
נהוג לחשוב שמנהיג הוא אדם שיודע להוביל דרך, לפרוץ קדימה ללא פחד. הוא יודע לברור את המטרה הנכונה ואף את הדרך להשיגה. זהו אדם שלעולם לא מתייאש גם כשהוא נוחל כישלונות על ימין ושמאל. הוא תמיד חזק יציב סופג והעיקר – קם על רגליו לאחר כל נפילה..
הכל אמת. תכונות אלו יוצרות ללא ספק את הדמות שבכוחה להנהיג.
אך יש תכונה אחת לא מדוברת שהופכת את האדם מבעל כישרון מנהיגות – למנהיג..
תכונה הפוכה דווקא מכל הנ"ל – והיא היכולת לא להנהיג…
מנהיג אמיתי יודע מתי לא להנהיג. הוא יודע להוביל דרך ואז להניח לאנשיו ללכת בדרכם האישית להם.
מנהיג אמיתי יודע 'לא לדעת' ובכוח 'אי הידיעה' שלו הוא "שומע" את הדרך המתאימה ביותר לכל אחד מאנשיו.. ואז.. לפנות לו דרך לממש את דרכו בעצמו..
היוצר –
לעיתים עוצמת שמחת היצירתיות שלנו מתממשת במלוא הדרה ותפארתה דווקא כשהיא נתונה בגבולות המסגרת של איפוק והקשבה לזולת..
נהוג לחשוב שאדם יצירתי הוא מי שיודע לחשוב מחוץ לקופסא. הגבולות ה'מרובעים' לא מרשימים אותו ולא מפחידים אותו. הוא חושב צבעים ורוקד צלילים – גם אם לאחרים הם לא נשמעים ולא נראים.
אדם יוצר נע במרחב ללא הגבלה. ולא פוחד מהלא נודע. מתרחב ומתכווץ, מתפשט ונאסף – וחוזר חלילה מההתחלה..
הכל אמת – ליוצר אמיתי נדרשות ללא ספק כל גמישות התכונות הללו..
אך יש תכונה אחת שדווקא בהיותה בדיוק הפוכה לכל הנ"ל – הופכת את היוצר להכי חופשי. הכי מעצים. הכי פותח ומבטא.
תכונה הכי הפוכה ממימד החופש והכי מאפשרת לחופש ביטוי – והיא גבולות היצירה. . צמצום ההרחבה..
היכולת להצטמצם לגבולות שרק בתוכם מתאפשת הקשבה מעודנת פנימה – לצלילים עמוקים וסמויים. צלילים בלתי נשמעים.
גבולות שרק בתוכם היוצר החופשי מתאסף מריקוד סוער לריקוד עצמתי ומדויק.
גבולות שהופכות את שמחת היצירה ליצירה של מציאות חדשה.
איש החסד –
לעיתים הנתינה הכי עמוקה והכי מדויקת שלנו לאהובים עלינו מתממשת במלוא חמלתה ואהבתה דווקא כשאנחנו עוצרים מלתת…
נהוג לחשוב שאנשי חסד יודעים לתת גם כשקשה ולא נוח להם דווקא עכשיו לשים את עצמם בצד – ולחשוב רק על אחרים. שאלו אנשים שיודעים לחמול לעזור ולתמוך בדיוק ברגעים הכי חלשים – שאז להם כל כך נזקקים.
אנשים שיש להם חושים לזהות את הצורך של האחר ולהענות לו בטרם יבקש.
הכל אמת. תכונות אלו הופכות את בעלי החסד לאנשי מרפא ואור.
אך יש תכונה אחת בדיוק הפוכה שמשלימה את התמונה והופכת אותם לאנשי חסד אמיתיים – המוכנות דווקא לא לתת..
היכולת לדעת מתי למנוע את עצמם מלתת למי שרק כך ידע למצוא את כוחותיו בעצמו. לדעת מתי דווקא אמירת ה"לא" הכי תעזור לשני למצוא את עצמו.. להתמודד.. ולגלות שהוא בעצמו בעל כוח ומשפיע ולא רק מקבל.
ידיעה זו הופכת את אנשי החסד מסתם אנשי חסד – לבעלי חסד עולמים. שיודעים גם לא לתת לאלו שלגלות את עצמם ואת כוחם כל כך נזקקים..
אנשי הרוח –
לעיתים עמקות ההשגה השמיימית שבנו היודעת כי כל דבר שבעולם הינו רק ביטוי של השמים ממעל – מתממשת בשיא רוחניותה דווקא כשאנו מאפשרים לעולם להוביל אותנו לגלות את האינסופיות הרוחנית שבתוכו.
נהוג לחשוב שאנשי רוח הם אלו שמחוברים תמיד לשמיים ויודעים לזהות את אותו החוט האחד הבלתי נראה שתופר את ריבוי המעשים – לידי ידיעה אחת בהירה.
אנשים עדינים ומעודנים שהעולם הזה אותם ממש לא מרשים. הם שומעים צלילים שמעבר וחיים את המציאות שנסתרת מבעד לעובי העננים.
אך תכונה אחת ממש בדיוק הפוכה הופכת אותם מאנשי רוח אלוקיים לאנשים שיודעים להפיח רוח אלוקים גם בחפצים. – היכולת להיות רוחניים ויחד עם זאת עמוק בתוך החיים..
היכולת להסכים להיות נשמה שמתממשת בעולם גשמי. נשמה שיודעת להפיח רוח נועם אלוקות דווקא במקומות הכי גשמיים. ולהזכיר לכל החומריים שמחומר אלוקי הם בעצם קרוצים.
לדעת לשזור חוט של אור אלוקות בתוך החורים של המציאות היום יומית הפשוטה והארצית.