בס"ד
חודש איר ראשי תיבותיו – אני י-ה-ו-ה רופאך.
לכאורה הדבר תמוה והרי יש גם יש בישראל חולים ח"ו. אם כך איך מתבצעת רפואה זו של השם עלינו? האם יש לנו חלק בקיומה ומימושה?
אם נתבונן בהקשרה של הבטחה זו נראה שהיא חבורה עם מחלות מצריים: "כל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך כי אני השם רופאך".
מכאן שרפואה שמובטחת לנו היא כנגד ובהיפוך למחלות ששם השם על מצרים.
מה ההבדל בין מצרים לבין ישראל? הכנעה.
פרעה אומר: "לי יאורי ואני עשיתיני" ואף מעז פנים יותר ואומר: "מי השם אשר אשמע בקולו?" ועל כך הוא לוקה במחלות קשות.
לעומתו ישראל אומרים "נעשה ונשמע". נכנעים ומקבלים עליהם את רצונו של הבורא גם כשלא נעים, לא נוח, לא מסתדר עם התכנון, מה שהוא מבקש.
ישראל מקבלים בהכנעה את כול המעברים שה' מעביר אותנו בחיים.
מכאן שכוח רפואת השם מתקיים בנו על ידי הכנעה שקיימת בנו. ואם מחלה שם עלינו סימן הוא עבורנו שעדיין קיים בנו חלק קטן מ"מצריים" שהוא סורר, מורד ובועט ברצון השם. חלק שאומר לאבא שבשמיים "מי אתה שתחליט על חיי ועל חיי אהובי". אולי זהו חלק סמוי. חמקמק. לבלתי נשמע קולו אבל לחישתו הארסית מתהלכת בחדרי ליבנו.
מכאן שהכנעה למה שקורה בחיינו, הסכמה שיש שם חלק אלוקות שמדבר אלינו בכל דבר, בלי שנבעט נכחיש נכעס ונאשים – הוא הישראל שבנו והוא זה שלו הבטיח הבורא – אני ה' רופאך.
אמנם.. לא פעם רפואה באה דרך מרירות. 'ישראל' שבנו מקבל מרירות בהכנעה ובסופה מתיקות גדולה . 'מצריים' שבנו בועט ומתמרד ובסופו תבוסה עצומה.
בריאות שלמה לכולנו.
חודש טוב ומבורך
סיגל אהביאל
