חומש דברים שוב ושוב מעורר אותנו להיכנס פנימה ולהכיר את ערכנו: "בנים אתם לה' אלוקיכם" אומר השם.
וגם מזמין אותנו להישען למעלה רק על השם: "ובו תדבקון".
ולא רק זאת אלא שהתורה גם בוררת לנו דרך לעשות זאת ומורה:
"אבד תאבדון" כל חיבור של לבכם אל משהו שהוא זר להשם ושמרחיק אתכם מהאור האלוקי שאתם.
אבל למה יש שניות של המילה איבוד? לא מספיק לומר "אבד" וזהו. למה "אבד תאבדון"?
רש"י הקדוש מסביר את השניות הזו ואומר שלא מספיק להתרחק מהמשיכה למידות ולמעשים רעים אלא שהעיקר הוא גם לעקור אותם מהשורש כדי שלא ישובו עוד למשוך אותנו לכיוונם .
ובמילים אחרות – שנעשה שינוי,צמיחה והתחדשות מהשורש. מהעומק. מהפנימיות. מההוויה . לא רק בהכרה על ידי 'סור מרע'.
מאמינים בנו שנוכל להיות חדשים ממש ושבאופן ספונטאני נבחר בטוב ונהיה טובים.
אז איך עושים את זה, למען השם?
שמעתם פעם על עקירת שורש פורה ראש ולענה בלי לגעת בשורש הזה? למשל אולי אפשר לסמן אותו במחשב ואז ללחוץ דליט ונגמר הסיפור?
בחיים זה לא עובד ככה. לא מאז שקטרגה הלבנה ואז לפני כל עליה צריך לרדת לאסוף את היהלום שנפל כדי לרומם ולהעלות אותו.
בשביל זה אנחנו צריכים אומץ לגעת ברע. להביט לו בעיניים בלי פחד ואז לזכור טוב טוב שהוא רק מכסה על טוב נפלא ולכן נוכל להשתמש בו, ממש ממש בו, כדי למצוא את הטוב שהוא מכסה.
על זה אומרת התורה "אבד תאבדון". תעקרו את הרע מהשורש ותהפכו את הרע שבכם לטוב.
ורבינו מבאר "עיקר התשובה שישמע בזיונו יידום וישתוק".
דהיינו שקודם כל ישמע את בזיונו. לא יברח. יזהה ויסכים להכיר שכרגע מדבר מתוכו כוח בהמי שהוא לא הוא באמת. רבינו מכנה את הכוח הבהמי הזה בשם 'כבוד מלכים' על פיו האדם רוצה להיות מרכז העולם ולקחת את מקומו של השם יתברך. ממש כוח בהמי ששולט באדם גם אם הוא לא יודע שזה מה שקורה לו.
ואז מה נעשה אחרי שנזהה את הביזיון על זה שנתנו לכוח בהמי לנהל אותנו?
יידום!
קודם כל לא 'ייסחף' אחריו בלי שליטה עצמית.
ואחר כך לאחר שכבר זיהה את טעותו, שלא מיד יאשים את האחרים שבגללם הוא כזה כי הם אכלו לו ושתו לו (אפילו אם הם באמת אכלו לו ושתו לו).
אלא יעצור ברוחו מלהיסחף או מלברוח מהרע שזיהה בעצמו ויכיר: "וואלה… נטשתי את עצמי והפכתי להיות כמו בהמה שרואה רק את עצמה. כמה עצוב! אז זה בעצם אומר שהגיע הזמן לשוב להיות מי שאני באמת. אבל אז נשאלת השאלה: מי אני?!".
ואז מגיע שלב ה- "וישתוק". לשתוק להשם. להקשיב. לחפש את עצמו מחדש. לשוב בתשובה. לזהות את עצמו באמת. להכיר מי שהוא היה לפני שחדרה הבהמיות לחייו.
וכך ישוב להיות "האדם היושב על הכיסא" ושמבטו מופנה פנימה, למעלה וקדימה. באהבה לעצמו ובאהבה לכל נשמות ישראל. ויחדל מלהיות בהמה שעסוקה ב'אבוס' שיושב בצלחת שלה ורואה רק את עצמה בלי שהיא בכלל יודעת מי היא.
אמנם זה מסע לא פשוט ואפילו מורכב.
לכן רבינו מזהיר "ישמע בזיונו". דהיינו – "חברים, יהיה פה ביזיון. תחזיקו חזק. תהיו אמיצים. חדלו מלהיות שלמזלניקים ושובו אל האוצרות שלכם". ולא רק זאת אלא שרבינו מכריז שהוא הוא זה נתן לנו מתנה גדולה וחשובה. ומה היא? בזיונות!
חתיכת מתנה… למה התכוון רבינו?
אלא שהתכוון שנתן לנו מרוחו את הכוח לעמוד בבזיונות שמתגלים לעינינו כשאנחנו מזהים כמה התרחקנו ממי שאנחנו באמת בלי לברוח ולהתחבא מעצמנו. כי אם נעמוד בביזיון בגבורה בלי להכחיש, להעלים, לטשטש, להאשים ולהרדם – נוכל לעשות תשובה! ונשוב להיות אדם מלשון אדמה לעליון.
וככה נמשיך ברכה אל חיינו. ונזכה ל"כבוד אלוקים" כפי שאומר רבינו. על ידי שנשייך כל דבר טוב ורע שקורה לנו – לטובו של השם עלינו!
ואומר רבינו ש"כבוד אלוקים הסתר דבר" – נהיה מוסתרים תחת כנפי השכינה כמו שענני הכבוד כיסו עלינו, הגנו עלינו וריפדו את פסיעותינו בדרך לארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה לשמוע בזיוננו ונידום בתוכנו ונשתוק להשם. ושיאיר עלינו אבא שבשמיים כבוד אלוקים ויסתיר אותנו "בסתר המדרגה".
רוצה לעבור את מסע גילוי האור שבך בדרך המדוייקת רק לך?
שיח הלב המרכז להכשרת מטפלות בגשטאלט יהודי לאור תורת רבי נחמן מברסלב מזמין אותך למסלול הכשרה ייחודי מעמיק ומדויק לגלות את האור שתחת הביזיון של חייך.
אפשר לדבר איתנו:
0545568698
0544388612