הזוהר מציין שעם ישראל הקב"ה והתורה אחד הם ממש. זה תלוי בזה וזה קשור לזה.
אז אם בי"ז תמוז נשברים לוחות הברית שהם שורש התורה – מה זה אומר על חיינו?
לוחות הברית אומר רבינו הם משל ללוחות ליבם של כל אחד ואחת מאיתנו. מאז שנשברו גם ליבנו נשבר איתם ומאז הוא מפוזר ומפורד. המחשבה לא מתממשת דרך הדיבור. המעשה מנותק מהתחושה הפנימית. לעיתים אדם אפילו לא יודע להגיד מי הוא, מה הוא מרגיש, מה הוא צריך כדי לממש את עצמו באופן שלם ושמח. לא מוצא דרך להתמודד בגבורה ובשמחה עם אתגרים בחיים. בתוכו שוקת שבורה במקום באר מים חיים.
לא רק זאת אלא אף שם השם לא שלם מאז שבירת הלוחות ומלחמת עמלק שעקבה מיד לאחריה. "כי יד על כס י"ה מלחמה להשם בעמלק מדור דור". לכאורה ישנה יד שמכסה ומפרידה את שם השם לשניים י"ה-ו"ה ואין חיבור בין עליונים לתחתונים.
אז מה עושים בתוך מציאות לא שלמה זו? איך מתקנים את שברי הלוחות, שברי הלב ושברי השפע מהשם?
לשם כך גזרו חכמינו צום. המטרה לעצור את מרוץ החיים ותאוות הגוף ולתת מקום לאור הנשמה להתגלות.
הלוחות נשברו לא בגלל שהיה פגם בהן עצמן וגם לא בגלל שהיה פגם בשם השם חלילה. אז מה נשאר? משום שהיה פגם באמונה שלנו בהשם ובמשיחו.
ולכן אותה הסיבה שגרמה לשבירת הלוחות היא זו שתהיה הסיבה לחיבורן מחדש.
כאשר תחזור דרך אמונית אמיתית במחשבה בדיבור ובמעשה שמשייכת את כל ענפי חיינו לשורש שהוא הבורא – יתוקן הפגם שגרם לשבירה.
במחשבה – לחשוב בעוצמה שאנחנו אהובים בשמיים ומחכים לנו שנשוב הביתה. שכל מאורעות חיינו הם לטובתנו ומדויקים עבורנו.
בדיבור – לדבר דיבורים של אמת ושל תקווה. דיבור שמחפש את האור בתוך החשיכה ודווקא בתוכה. להסכים לכאוב ולהסכים לגדול.
ובמעשה – לעשות מעשים שמחברים אותנו אל השורש שלנו ולהתרחק ממעשים הישרדותיים ועקומים שאמורים לכאורה להציל אותנו.
כל אלו יחברו את חלקי המשולש שלא יינתק לעולם – התורה ישראל והקב"ה.
ואז יהיה האדם שלם. יהיה ברור בהיר ומבורר. יהיה בריא, מלא חיות ושמח. יהיה אוהב ונאהב.
תחילתה של דרך זו בכאב, בתסכול ובהסכמה כנועה וסופה בשמחה נובעת ומלאת חיות.
צום קל, מועיל ומחבר פנימה לנשמה ולמעלה לבורא.
