קריאה מהר חורב
אומרת המשנה במסכת אבות בשם רבי יהושע בן לוי "בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב (הר סיני) וקוראת – אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". קריאה שממוענת אלינו "הבריות" להתעורר להכיר באור הטמון בתורה ולהשתמש בו כדי לחיות חיים של חיות רוחנית. "הר חורב" מלשון 'חורבה' והמסר של הר חורב אלינו הוא – להחיות את החורבה הפנימית על ידי אור התורה. אמנם הקריאה ממוענת אלינו אך מי מאיתנו זוכה לשמוע את קריאתה של הבת קול? האם בכלל אנשים כערכנו יכולים לשמוע בת קול? על כך אומר לנו הבעל שם טוב הקדוש – בכול יום נשמעת קריאה בתוך הלב של כל אחד מאיתנו פנימה – אנשים, נשים וטף – קריאה פנימית הקוראת לנו להתקרב אל הקודש, להזדכך. קול פנימי שמתעורר בכל יום בנפשנו עמוק פנימה וקורא לנו להשתפר יותר ויותר ולהיות מה שאנחנו באמת – בניו של מלך.
אותה קריאה יוצאת מהר חורב (מתוך החורבן הפנימי) וחודרת הישר אל תוך ליבנו – כל אחד מאיתנו באשר הוא. בין אם אנו כרגע באמצעיתו של חיפוש רוחני עמוק או שאנו נתונים תחת השפעתם של כיסופים אדירים לקדושה. ובין אם אנו אחוזים ושקועים כרגע בענייני העולם הזה כולנו כרובנו.
כאמור הקריאה אמנם מהדהדת בתוך הלב .. אך מי מאיתנו שומע אותה מבעד למסך הרעש? ומי ששומע… האם הוא (אנחנו) גם עוצר להתעמק ולהקשיב לאותה קריאה רווית קודש? ומי שעוצר לשמוע ולהקשיב… האם הוא גם נותן לאותה קריאה לפרוט על נימי נפשו ולהניב מהם מעשים חדשים, מחשבות חדשות, רצונות וכיסופים חדשים?
פגישה אינטימית
אנו רצים אצים לתכלית שלעיתים היא ברורה לנו ולעיתים היא מטושטשת וחמקמקה מתפיסתנו. הקריאה מהר חורב הנתונה בליבנו לעיתים נשמעת ולעיתים רבות יותר עוברת מעל ראשנו מבלי שתחדור את הכרתנו.. אך באלול… אוי אלול… באלול קורה משהו אחר…
באלול המלך לא מסתפק בקריאה של כל השנה היוצאת מהר חורב לעורר אותנו מתרדמתנו אלא הוא בכבודו ובעצמו עושה מעשה ויוצא אל "השדה" במטרה נחושה – לעורר אותנו להתקרב אליו. אכן.. באלול מתחזקת הקריאה ואם עד עתה בקלות "דילגה" מעל הכרתנו אותה קריאה מהר חורב עתה צפצופה מתחזק ומרעיד את נימי נפשנו מבלי שנוכל להתעלם. המלך יוצא מארמונו לקראת הפגישה הכי אינטימית ופנימית עלי אדמות – בינו ובין נשמתנו. כל חלקינו הפזורים בארבע כנפות תבל מזדעזעים ונרעדים מקריאתו של המלך לעצור את הרעש הפנימי המתחולל בנפשנו והפעם… באמת להקשיב… להקשיב לניגון המתנגן בליבנו… להקשיב לגעגוע ההומה בנשמתנו… להקשיב לכל הקולות הצורמים שנמצאים בנפשנו אשר דורשים מאיתנו בלי סוף לספק את כל צרכיהם אשר לעולם לא באים לידי סיפוקם… להקשיב לגוף שיודע מה הם צרכיו האמיתיים הקבורים תחת מעטה התאוות המכבידות ונוטלות את בריאותו… להקשיב לידיעה הפנימית העמוקה המפעמת בנו שמורה לנו בלחש הכי עדין שאפשר מה באמת אמת ומה שקר… להקשיב לסודות הנשגבים של ידיעת הבורא אשר טמונים עמוק בתוך נשמתנו…
המלך בשדה ואנחנו מזומנים לפגישה חד שנתית – פגישת אלול. אם כל השנה אנחנו זקוקים לקשב עמוק כדי לצאת מהעולם הזה בשפיות יחסית, אז באלול הקשב הוא הכלי לו אנו זקוקים יותר מכל על מנת להכין את עצמנו לקראת השינויים שצופנת עבורנו השנה החדשה (שנה מלשון שינוי). לחישותיו של המלך נשמעות חזק יותר מאי פעם וקוראות לנו לקבץ את עצמיותנו הפזורה לכל עבר לידי ידיעה פנימית אחת – אנחנו בנים למלך עליון ומתפקידנו להמליכו על כל העולם כולו.
אז איך נענים לקריאה? איך מגיעים לפגישה? איפה היא מתקיימת ומתי?
מקומות המפגש
לפגישה הנשמתית הזו עם המלך ישנם שני מקומות מפגש. מקום אחד נתון בידינו להחליט היכן הוא יהיה ומתי, והשני נתון לחלוטין בידי המלך בכבודו ובעצמו.
מקום המפגש הנתון בידינו הוא הרגע בו אנו פשוט מחליטים לעצור בכוחות אדירים את דהרת הרכבת של חיינו. חריקות הבלמים המתחככים בגלגלי מרוץ חיינו נשמעות עד כסא הכבוד. כל השמיים ושמי השמיים עוצרים את נשימתם להקשיב לצליל הצורם של העצירה הפתאומית שמבטיח לאחריו צלילי נשמה עדינים. הרכבת נעצרת ועימה מחול צלצולי הטלפונים והפלאפונים והפקסים, האי מיילים וכל הפגישות הדחופות עלי אדמות. הכל נעצר לטובת פגישה אחת "אני ואתה, אבא.." אנחנו קובעים זמן ורצים אל המלך הקורא בלב השדה. ואז אנחנו משמיעים את צלילי נפשנו המחפשת.. מספרים, משטחים, פורשים ומתחננים על כל מה שבליבנו… מתחננים על נשמותינו, מבקשים את הדרך הנכונה ביותר עבורנו. וכמובן גם לא שוכחים לעצור את הדיבור ו.. להקשיב.. אולי יש למלך תשובה עבורנו. אולי תבצבץ לה איזושהי תשובה פנימית בתוך ליבנו..
המלך מזמין לשולחנו
זוהי סוג פגישה אחת, אך יש פגישה מסוג שונה אותה המלך יוזם. קרה לכם פעם שבאמצע "סערת אדירים" לפתע נשמע בתוככם קול דק של כיסופים פתאומיים למשהו נשגב..? פתאום התעורר הלב משום מקום ברצון עז להתקרב למשהו אחר.. טהור יותר? קרה לכם שבאמצע הקניות בשוק מחנה יהודה או בתחנה המרכזית או סתם באמצע מנוחת הצהריים לפתע התעורר בכם געגוע אדיר לחזור "הביתה" אל ארמון המלך..? אם התשובה היא "כן" אז מסתבר שזכיתם בהזמנה אישית ופתאומית של המלך לבוא לארמונו.
רבי נחמן היה אומר לתלמידים – לעולם אל תפספסו את הרגעים הללו. אלו רגעים יקרים בהם המלך מתעורר ליזום עמכם פגישה ושם הוא ממתין לכם עם אור אדיר וקירבה יתרה. אל תתנו לעולם לבלבל אתכם ולטשטש אתכם, אתם לא חייבים להיות אוטומטיים בפעולותיכם, מותר לכם להיות קשובים באמת ולהעיז להיענות לקריאתו של המלך גם אם זה לא הדבר הכי הגיוני לעשותו כרגע. אפשר לעצור הכל באמצע בלי שאף אחד יראה ולצעוק עד לב השמיים בלי שאף אחד ישמע ולבוא לפגישה שהמלך יזם בלי שאף אחד יידע.
רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל (מזקני חסידי ברסלב ו"מעתיק השמועה" מאומן לירושלים) היה מספר שרבי נחמן היה לעיתים נעמד באמצע החדר בלי לזוז מילימטר אחד ימינה או שמאלה ואומר תורה שלמה לתלמידים בלי לזוז. בשכלנו הפשוט וה"מסודר" היינו שואלים – לא היה כדאי לבחור מקום יותר "מסודר" להעביר תורת השם לתלמידים הקדושים? התשובה היא – לא! כי בדיוק עכשיו בשנייה הזו במקום הזה ולא אף מילימטר אחד יותר ימינה או שמאלה – שם בדיוק ניתנה התורה.. זהו מקום "הר חורב" המשמיע את קריאתו של 'הרגע הזה'.. בכל יום מופיעה הקריאה מהר חורב במקום אחר ובזמן אחר.
לא נפספס יותר
כמה פעמים פספסנו רגעים אלו כי זה לא הגיוני להתחיל לכסוף להשם באמצע נסיעה באוטובוס או באמצע ארוחת הבוקר? המלך קורא ואנחנו מסרבים בנימוס ואמרים "ריבונו של עולם, מחילה, אבל עכשיו לא מתאים לי. תבוא אחר כך באופן מסודר יותר או בעצם עדיף שתבוא כאשר אני אקרא לך" נשמע מצחיק אך זה קורה לנו כל הזמן. או שלא מתאים לנו עכשיו "ללכת על זה" או שלא מתאים לאנשים שסביבנו ש"נלך על זה" והרגע המיוחד בורח.
תארו לעצמכם מישהו שהולך באמצעו של שוק מחנה יהודה ולפתע מקבל טלפון בהול שיבוא מיד מיד לפגישה עם איש עסקים מפורסם שמעוניין לסגור איתו עסקה ברווח של מליון דולר. אבל הוא חייב להופיע מיד או שבעל המיליונים הולך. מטורף היה מי שלא היה מניח את כל ה"מלפפונים" וה"פלפלים" ורץ לקראת הפגישה. כך גם ברוחניות. לפתע פתאום נשמע "צלצול הטלפון". באמצע שום מקום. בלי שום קשר לכלום ומלך מלכי המלכים רוצה לסגור איתנו עסקה של מיליוני אורות של ברכה וישועה רוחנית.
באלול הופכות להיות ה"קריאות" הללו תכופות יותר. ה"מתח החשמלי" באוויר גובר. אפשר לנו שנהיה קצת פחות הגיוניים והרבה יותר פנימיים ונלמד לקרוא את התדרים באוויר. נלמד לעצור בין אם יזמנו את הפגישה בעצמנו (בהתבודדות) ובין אם עצרנו כי נקראנו אל הקודש בהפתעה – ואז בלי שאף אחד בעולם יידע נצא לפגישה חשאית עם מלכו של עולם באמצע שדה החיים הסוחפים. נקשיב לקריאה ונהנהן לה בראשנו מבלי שאף אחד יידע. אומר הבעל שם טוב הקדוש כי ניתן לצעוק אל השם צעקות אדירות באמצע קהל גדול מבלי שאף אחד ירגיש המתחולל בנפשנו.
יהי רצון שנזכה לקרוא אל השם ולהיענות לקריאותיו מתוך שמחה ואמונה שלמה ונזכה לשנה טובה וברוכה מלאה בבשורות טובות ברחמים גלויים..
נסיים בתפילה מאת רבי נתן (ליקוטי תפילות – מא):
על כן באתי לבקש ממך שתגן עלי בכפך, ותשמרני ותצילני ותגן בעדי שלא יזיק לי שום דבר, ולא אתרחק ממך לעולם, הן בבחינת ירידה חס ושלום אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כתרין דמסאבותא (ספירות הכתר של הטומאה) חס ושלום, גם שם אזכה למצוא אותך תמיד, כמו שכתוב: "ומלכותו בכל משלה". והן בבחינת עליה, כאשר תרחם עלי ותעלני מעלה מעלה, בכל עליה ועליה אזכה למצוא אותך תמיד, ואתקרב אליך תמיד בכל הבחינות בין בטיבו (בעליות) בין בעקו (בירידה) חס ושלום, בין בירידה בין בעליה, כמו שכתוב: "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך". באפן שאזכה לתשובה שלמה באמת מעתה ועד עולם, ובפרט בחדש אלול הקדוש שהם ימי רצון שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה. רחם עלי מעתה שאזכה להכין את עצמי מהיום להמשיך עלי קדושת חדש אלול הקדוש, קדושת הדרך תשובה שהמשיך משה רבנו וכל הצדיקים אמתיים בעולם בדרכי נפלאותיהם הנוראות. כי אין לי שום תקוה כי אם על פי דרך זה שהוא ידוע לך ולצדיקיך הגדולים האמתיים לבד, והטוב בעיניכם עשו עמי, "ואני תמיד איחל, עד ישקיף וירא ה' משמים":
