מסע לסליחה מחילה וכפרה

קרה לכם פעם שנפגעתם מאוד ממישהו? מן הסתם שקרה לכם. יש להניח שאין אחד מאיתנו שעובר מסעו בעולם זה מבלי שנפגע ממישהו מתישהו.. איכשהו.. במיוחד ממישהו שאותו הוא ממש אוהב.. או מעריך..

ואם אכן קרה ונפגעתם – ואם שאר רוח בכם –  לבטח יש להניח שחיפשתם כל דרך אפשרית בכדי לסלוח ולמחול לאותו אדם עד כדי כפרה שלמה.. ואולי אף הצלחתם.. או שמא לא?

בכל מקרה לו רק ניסיתם להיכנס למסע המחילה לבטח גם מצאתם שתהליך המחילה אליו שאפתם להגיע אינו פשוט ואף מחולק בתוככם לרבדים רבדים .. זה על גבי זה..

עומק תחת עומק.. רובד תחת רובד..

קודם סליחה..

ואז מחילה..

ולבסוף כפרה…

מה משמעו של כל אחד מהרבדים הללו בחיינו?

רובד הסליחה בתהליך המחילה שלנו הינו הקודם לכל –  מתגלה הוא בנו בשלמותו רק מתוך הפנמה עמוקה בתוכנו שלא היתה כאן כוונה רעה אמיתית מצד הפוגע. אלא שהיתה כאן טעות בתפיסה.. תפיסת המאורעות ופירושם על ידו אחוזים היו בידי המדמה העכור המעכיר המפחיד המחליש והמשחיר. השחירו האפילו והעיבו על כל טיפת טוב שבו.. ובנו.. העצימו הדגישו והעמיקו את הרע שבו.. וגם שבנו… בין אם במודע הוא פעל ובין אם לאו.. אחוז היה.. שבוי באופל ..

ומה ניתן לעשות למי שפעל מתוך תפיסה מוטעית ומתוך חוסר חיבור פנימי לנביעתו העמוקה ולטוב שבו? מתוך תמימות שבו או עיוורון שבקרבו?

פשוט מאוד –  לסלוח..

והרי נמצאנו סולחים…

מחילה זהו רובד עמוק יותר בתוכנו –  כוחו הוא היכולת שלנו לא רק לסלוח על המעשה אלא אף למחול על תוצאותיו ועל הכאב שנגרם לנו או לאחרים בעטיו..

למה הדבר דומה? למישהו שזרק אבן מתוך חוסר אחריות עיוורון ותימהון לבב ו"במקרה" – היא נחתה הישר על ראשנו!

אם נתאמץ ונזכה להשכיל לסלוח על המעשה חסר האחריות ועל כהות הלב ממנו הוא נבע..  עדיין הראש כואב .. מדמם..  והלב כואב ודופק בקרבנו..

עומק המחילה יתגלה בנו רק כאשר נמצא את היכולת להפנים שהכאב שהגיע אלינו נגרם אמנם ממעשה חסר אחריות אך באמת משמיים בלבד נשלח אלינו..   משמיים בלבד השתמשו בחסר האחריות הלזה כדי לעורר אותנו לתשובה –  הפנמה זו היא שתניב בנו מחילה כלפיו. והרי עסקנו עבודתנו ומסענו מול בורא עולם בלבד.. ולא באמת מול בשר ודם..

הוא – בטעותו התמימה כהת התחושה -היווה כלי בידי שמיים..

והכאב? הוא בינינו לבין עצמנו.. בינינו לבין בוראנו….

כפרה הינו השלב הסופי והנפלא – והוא שם משכנו בליבנו רק כאשר משמים מרחמים עלינו.. מאירים עינינו..  ואנחנו לפתע מוצאים ומגלים שצמחנו באופן נפלא דווקא מתוך המאורע המכאיב שנקרה בדרכנו.. מוצאים שמכל המאורע –  רק הרווחנו..

כאשר אנחנו מפנימים שלולא כל מסע הנפש הזה.. דווקא מול אותה פגיעה.. לא היינו מגלים כוחות נפלאים שהיו טמונים בנו … ובדעת בהירה – אנו שמחים בהשם ובכל מה שהוא עושה עימנו..

ומשם נסגר המעגל – ובנקל נוכל לסלוח למחול ולכפר לפוגע בנו ..

בין אם פגיעתו היתה במזיד ובקושי עורף – ולכן אף תוצאותיה במציאות חיינו יהיו הרצון בריחוק ממנו ובשמירה מפניו על עצמנו.

ובין אם פגיעתו היתה בשוגג גמור ובתמימות דרך – שאז אולי אף נזכה לחדש את קשרי ליבנו ממקום בוגר יותר .. עמוק יותר..  לו רק אנחנו והוא נזכה לצמוח באמת.. דווקא מתוך הכאב..

אך זאת נזכור – העיקר! .. עיקר העיקרים!… ויסוד היסודות!..  שליבנו אשר נח בקרבנו נקי יהיה מכל קפידה או שום שמץ שנאה וטינה..  העיקר שבתוכנו אנו עצמנו ישרו וינוחו אך טוב וחסד ורחמים.. סליחה מחילה וכפרה..

כי מי שחי איתנו בתוכנו זה רק אנחנו.. שווה לעסוק בניקוי הבית שבו שרויה נפשנו…

וזה עיקר רווחנו בתהליך סליחתנו מחילתנו וכפרתנו ..

קל הוא המסע?  ממש לא..

זהו תהליך שדורש הפנמה.. הכנת הלב.. התבוננות עמוקה… צמיחה אמיתית ונגיעה אמיצה בשורש הכאב שנטע בנו שורשיו… שהזמין את מאורעות החיים לעוררנו..

נגיעה שאולי אף תאלץ אותנו לעבור ולגעת באותם רגשות קשים שחדרו לליבנו.. כיווצו.. עיקמו.. ושרטו את חדרי נפשנו..

ולו רק נזכה..  נזכה לסלוח.. למחול.. ולכפר..  לכל אותם הפוגעים בנו – נזכה בזכייה גדולה!  נזכה לסליחה מחילה וכפרה מן השמיים אף כלפינו על כל אותם מעשים הנובעים מתימהון ליבנו.. עקמומיות דעתנו.. קלות ראשנו… שבהם פגענו לכאורה בבוראנו..

ויקויים בנו – כל המעביר על מידותיו מוחלים לו משמיים על כל עוונותיו –  כי שורש טיפשות דעתנו שהיא מקור עוונותינו תתנקה ממילא מעצם מסע סליחתנו מחילתנו וכפרתנו לפוגעים בנו..

ומן השמיים יצקצקו לשון יחייכו ויאמרו "הביטו וראו בבני מלך אלו השרויים בעולם החושך והתוהו.. שמכל מאורע שבדמם וחלבם פוגע – חותרים הם להגיע לעומק שורש נקודת האמת שבו.. ובנקודת אמת זו מוצאים הם את מלכו של עולם אשר אמת חותמו!

דמם וחלבם על מזבח בוראם שופכים.. מחפשים את טהרת ליבם.. את עומק מהות חירות נפשם.."