מפנחס וקורח נלמדת נקודה חשובה לחיים.
גם קורח וגם פנחס היו שייכים לגדולה.
קורח ראה שיוצא ממנו שמואל הנביא ששקול כנגד משה ואהרון ופנחס היה בנו הבכור של אהרון הכוהן.
אך ההבדל ה'קטן' ביניהם הוא הסוד הגדול לחיים מלאי הצלחה.
קורח ראה את גדולתו וחמד אותה ולכן משך אותה בכוח כדבר השייך לו בדין ולכן במקום לזכות בה איבד אותה לחלוטין.
פנחס לעומתו, בכור אהרון הכוהן, ראה איך לנגד עיניו אחיו הקטנים ממנו זוכים בכהונה וחשיבות וגדולה. למרות שהוא הבכור ולכאורה מגיע לו מעמד גדול מהם, הוא נשאר 'בחוץ' בעוד הם משרתים בקודש. (זאת מהסיבה שפנחס כבר נולד כשאהרון קיבל כהונה ורק מי שעדיין לא נולד המשיך את הכהונה של אביו).
מה עשה פנחס? כמו אהרון אביו, הוא שתק!
כי פנחס ידע שמה ששלו וראוי עבורו, יגיע אליו בלי מבלי שיצטרך למשוך אותו לעצמו בכוח.
הוא ידע שאין טעות בדרך בה השם בוחר לגדל או 'להמתין' כל אחד ואחת.
פנחס גם ידע שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא הנימה (החלל שבתוך השערה) ושמה ששייך לו יגיע אליו בעיתו ובזמנו.
פנחס לא הפסיד!
במקום לרטון פנחס זכר גם ברגעי חשיכה "שכל ההתרחקות אינה אלא התקרבות" ולכן זכה לזכור גם הלכה שפרחה מדעתו של משה ועל ידי כוחות רוחניים אדירים הרג את זמרי שזמם להחטיא את העם, העביר את המגפה מעם ישראל וזכה להיות אליהו הנביא זכור לטוב.
נלמד מפנחס שכאשר אנחנו מושכים בכוח את מעמדנו, הצלחתנו או ניראותנו או אז במו ידינו אנחנו מאבדים לעצמנו הכל.
אך כשאנחנו ממתינים בגבורה לגילוי שיאיר את דרכנו המיוחדת רק לנו גם כשמתבוששת השמש להאיר עלינו – אנחנו זוכים בהכל!
שבת שלום
