מדוע חברים כל כך חשובים לנו?

בסבב חיבור הלבבות אחת התלמידות היקרות שיתפה "תמיד הייתי עסוקה במה שאבא שלי ע"ה עשה או לא עשה, אמר או לא אמר שהשפיע על רגשותיי ועל מערכת היחסים שלנו. המחשבות שלי היו לא אחת רוויות בכאב ובהאשמות. ופתאום הבחנתי שהתחלפה בי המחשבה והתחלתי לשים את משקל ההתבוננות שלי במה אני עשיתי או לא עשיתי, אמרתי או לא אמרתי, במערכת היחסים שלי איתו. . הפנמתי לראשונה שיש גם את הצד שלי בקשר איתו. התעוררה בי ההבנה שעיקר העניין הוא דווקא לשפר את עצמי בקשר הזה ולא אותו. ביקשתי ממנו סליחה למרות שהוא כבר לא איתנו בעולם. היתה לי הקלה עצומה."

מפעים.. התלמידה הזו אינה אשה צעירה. וממש כמו נערה מתחדשת, היא מתעוררת לאחר שנים של תרדמה רגשית ואומרת – מבקשים ממני משהו מהשמיים וזה בכלל לא קשור ל"עשו לו, שתו לי, אכלו לי".

הדבר המרכזי בחיי הוא – כיצד אני לוקחת אחריות מלאה על רגשותי, רצונותי ומחשבותי ומעשי..

השיתוף שלה נגע בי עמוק בלב. כאילו שמעתי את הדברים לראשונה בחיי…

אמנם את המסר הזה כולנו מכירים. חז"ל מזמן מזמן אמרו לנו "קשוט עצמך" (שפוט והתבונן בעצמך לפני שאתה משליך את האשמותך על אחרים).

אבל כשחברה מתוכנו משתפת את השינוי המהותי שקרה בנפשה – זה מהדהד בנפש שלנו עמוק עמוק.

הרבי מלובביץ (באחד ממכתביו) כתב לממקורביו "יותר ממה שלומדים מהרב – לומדים מהחברים".

הרב – נותן כיוון דרך, מורה את הדרך, מאיר את המקומות החשוכים

והחברים – עוזרים להפנים כל שלב ושלב.

נקודת הצדיק – משה רבינו שהוריד עבורנו משמיים תורה שמורה לנו את הדרך. שמאירה את עינינו ומלווה אותנו בכל צעד ושעל בחיינו.

נקודת ההתבודדות – יישום יומיומי של החיבור הבילתי אמצעי, האינטימי והעמוק בינינו ובין בורא עולם.

ונקודת החבר – שיחה יומיומית עם מישהו שאוהב שמאמין בנו. מישהו להתדיין איתו על נבכי ועומקי נפשנו שמתעוררים בנו במעלה הדרך.

שואל רבי נתן – מי משלוש הנקודות היא החשובה ביותר והעמוקה ביותר?

נקודת החבר..

מדוע?

כי היא זו שעוזרת לנו להפנים את התורה שאנחנו לומדים מהרב וליישם בפועל את הבקשות והכיסופים שלנו להתקרב אל בורא עולם.

"החזיקו עצמכם ביחד!!" מורה לנו רבי נחמן…

השקיעו בחברותות ובמפגשי חברים בהם – תעבדו, תשתפו, תקשיבו ותספרו – את ההצפה הממלאה את ליבכם.

כי כמו שאומר הרבי מלובביץ' "יותר ממה שלומדים מהרב, לומדים מהחברים"..