לספור את העומר בתמימות

סיגל אהביאל

עתה משיצאנו ממצריים מתחילים אנו לספור שבע שבתות תמימות עד ליום חג השבועות בו נעמוד כלפני אלפי שנים ונקבל את התורה מחדש כבכל שנה ושנה.

 

חז״ל אומרים שכל יציאת מצריים היתה אך ורק בשביל שנוכל להכין עצמנו לקבל את התורה. אותם ייסורים איומים שסבלנו תחת אכזריות מצריים היו עבורנו ככור היתוך להכין נפשותינו ולצרפם על מנת שנהפוך להיות כלים זכים הראויים שתשרה בהם קדושת אור התורה. ואז בכוח התורה נוכל לתקן את אשר קלקל הנחש בגן העדן הקדמוני  באשר בלבל את הטוב והרע וגרם שבכל דבר טוב תמיד ימצא גם רע ובכל דבר רע תהיה גם נקודה טובה עד אשר אנחנו לא יודעים להבדיל מאז בין טוב ורע ולא יודעים לזהות את הרע בבירור ולמאוס בו ולא יודעים לזהות את הטוב בבירור ולבחור בו.

אך כאמור בכוחה של התורה לפרום את תעתועי הנחש ולהאיר בבהירות את הטוב כטוב ואת הרע כרע ובכך להציל אותנו מאחיזתו וכלשון התפילה להביא אותנו ״לתקן עולם במלכות שד-י..״

 

עד כדי כך קלקל וערבב הנחש את היוצרות שאפילו צדיקים גדולים – כך אומר רבי נתן בהלכות ברכת המזון – יכולים לטעות ולחשוב שהם הולכים בדרך ישרה בעוד שהם בעצם אחוזים בעצת הנחש..

כגון מוסיף רבי נתן ואומר שהטעה הנחש את שלמה המלך לחשוב כי אם ירבה לו נשים ויקרבן לתורה והקדושה יתקן את אשר שיחת עשיו בטמאו נשים רבות ובכך יקרב את הגאולה. הנחש פיתה את שלמה המלך ללכת בדרך של סכנה באשר אמרה התורה כי ״לא ירבה לו נשים״. אך הוא עיוות את יושרו לחשוב כי רק לשם מצוה הוא מפר את מצוות התורה וכי בכך יביא את הגאולה הנכספת.

 

אומרים חז״ל כי ביום בו נשא שלמה המלך את בת פרעה ירד המלאך גבריאל מן השמים ותקע קנה בים ובמקום זה קמה רומי. רומי אשר רדפה את עם ישראל מאז ומתמיד ברוחניות ובגשמיות ושורש כל כוחה היה באותה סטייה ״לשם שמיים״ שסטה המלך שלמה על ידי עצת הנחש המתעתע והמסלף את דרך האמת.

בבוקר למחרת נישואיו לבת פרעה היה יום חנוכת בית המקדש ושלמה המלך לא להתעורר בזמן באשר כבר ארסה של בת פרעה פשה בו ובכך התאחר קורבן התמיד שכל עניינו בירור בין אמת לשקר. מאותה נקודה כבר התחילה הסטיה מן האמת אשר בסופו של תהליך גרמה לחורבנו של הבית.

אמנם שלמה המלך ברבות הימים הודה על טעותו ואמר ״כי בער אנוכי מאיש״ אך לנו אותו מעשה משמש  כאות וסימן כי אם את המלך אשר נבחר לבנות את בית הבחירה הצליח הנחש הפתלתל להפיל ברשתו המתעתעת מה נגיד אנו ששם ״אזובי הקיר״  לעומתו יאה לנו?

אכן לא פשוטה היא מלחמת הבירורים וזאת כי הנחש הקדמוני מתוחכם מאוד הוא בשקריו ובל לנו לטעות  כי באמתלאות של ״משחק ילדים״ הפיל את אדם הראשון שהיה עקבו מאיר עד כדי שהיה מסנוור כגלגל החמה. לא קל להפיל בטעות את מי שאפשר לטעות בו שהוא אלו-ק כמו שאומרים חז״ל על אדם הראשון. אלא שאומר רבי נתן (בהלכות ברכת המזון) כי היה הנחש ״יושב ולומד עם אדם וחוה לימודים עמוקים מאוד מאוד בדרך חכמה ושכל נפלא עד שהטעה אותם כל כך״

בלימודים שקריים אלו של הנחש נפלו גם קורח ועדתו למרות שקורח בעצמו תלמיד חכם עצום היה אך בטעותו העמיד ״אמת״ על סברות של שקר כאילו שטלית שכולה תכלת פוטרת את פתיל התכלת. סברות שקר והטעיות שנמשכות מבית סיפרו של הנחש בעצמו.

 

וכן דור דעה במדבר אשר ראו בעיניהם ניסים גלויים ועצומים אף הם לא הצליחו לעמוד בהטעיות הנחש ששוגרו אליהם מיפי הערב רב עד שלבסוף הטילו ספק באמיתו של משה רבינו ועבדו לעגל…

לנו ממבט לאחור נראים הדברים כפשוטים ולא מובן לנו כיצד יכלו ליפול בסברות הזויות כאלו אך הבא ונכיר בכך כי אנו עצמנו אף אנו ״נופלים״ בכל יום ויום על ידי הטעיות הנחש המחליף לנו את האמת בשקר וגורם לנו לחשוב שאנו נלחמים על אמת צרופה בעוד אנו אחוזים ובולעים בלועו של המסלף הגדול. או שאנו מתירים לעצמנו את האסור באמתלאות שעוזר לנו הנחש להמציא.

אז נשאלת השאלה – אם בכוחה של התורה לכוון אותנו לעמוד אל מול המסכים המעוותים את האמת ואף על פי כן לדבוק בה ובהארתה הרוחנית בבהירות למרות כל תעתועי הנחש מדוע הצליח הנחש להפיל ברשתו את המלך החכם מכל אדם, את קורח ואת דור דעה? והרי כבר ניתנה להם תורה..  ואם כך מה יהא עלינו אנו?

הרמז לשאלה זו נמצא במצוות ספירת ״שבע שבתות תמימות״. האם מובן לנו מדוע נוקטת התורה בלשון ״תמימות״ ולא למשל ״שלמות״ או שבע שבתות בלי כל תוספת? אלא שרומזת לנו התורה כי אמנם בכוחה להגן עלינו ולהציל אותנו מעצת הנחש אך רק אם נשכיל לאחוז בה בתמימות ובפשיטות. בלי שום התחכמויות או פרשנויות המסלפות את דרך התמימות הפשוטה כמו שמורה לנו רבינו באומרו כי ״עיקר היהדות היא פשיטות ותמימות״. דהיינו השם אומר ואנחנו מקיימים. לא נסור ימינה ושמאלה מדבר השם גם לא למען המטרה הנעלה והמנצנצת ביותר. או אז בכוח התורה להיות מגינה ומצלה אל מול עוצמת שקרי הנחש. נבחן את עצמנו בכל יום האם יצאנו חובת תמימות ופשיטות או האם העווינו וסילפו את האמת הדורשת מאיתנו מתינות, רחמים, נאמנות, איפוק, כיבוד האחרים וביטול לתלמידי חכמים?

תמימות ופשיטות משמעו – השם אומר ואנו מקיימים. לא מסובבים מקמטים ו״מסדרים״ את דבריו לפי הבנתנו המורכבת – השם ציווה לשמור על צניעות וכך נעשה… השם אמר לא לשקר וכך נעשה… השם אמר לגמול חסד אז כך נעשה.. ובכך נהפוך לכלים הראויים לאור התורה שתשרה בנו תגן ותצל עלינו מפני עצת הנחש.

 

שמעתי פעם סיפור על מספר חסידים לרבנים שונים שהתגאו זה בפני זה על קדושתו ומדרגתו הרוחנית של רבם. כל אחד סיפר ותאר כיצד רבו גוזר שינוי הטבע והקב״ה מקיים.. עמד אחד מן החסידים מן הצד מקשיב לדברי חביריו. לפתע פנה אליהם ואמר אף אני מופת בידי לספר על רבי ״רבי גדול הוא בדרכיו – באשר הקב״ה גוזר.. והוא מקיים..״

ועל כן אומר רבינו בליקוטי מוהר״ן חלק שני סימן יט בשם שלמה המלך בקוהלת ״סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם – היינו ששלמה המלך עליו השלום מלמד אותנו שעיקר השגת התכלית שהוא בחינת ״סוף דבר״ הוא רק על ידי תמימות ופשיטות. ליראה את השם ולשמור מצוותיו בפשיטות.. שזהו בחינת תמימות ופשיטות ״כי זה כל האדם״.

 

יהי רצון שנזכה לקיים את דבר השם בתמימות ובפשיטות בלי שום תחכומים וסילופים ובכך נזכה לטהרת המידות אשר תציל אותנו מתעתועי הנחש ותכשיר אותנו לעמוד קדושים וטהורים ״למרגלות הר סיני״ בחג השבועות ולהפנים את אור התורה בתוך תוכנו ממש.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…