לא פעם בוקעת השאלה מעומק הכאב "למה??!! למה ה'? מה עשיתי שכך מגיע לי?!"
פרשת נח יכולה להניח את דעתנו ולספר לנו את תשובת התורה ברגעים הלא פשוטים הללו..
נח עובד קשה בתיבה. הוא רץ ממקום למקום. עליו להאכיל יום ביומו את כל החיות, לנקות את הכלובים, לדאוג למצב רוחם של בני המשפחה ולהישאר בחיבור מתמיד עם בורא עולם בכיסופים לעורר את רחמיו בימים קשים אלו בהם העולם נמחה ונעלם.
יום אחד הוא קצת נחלש. מתמהמה. הוא לא רץ כבכל יום. כ"כ הרבה מוטל עליו. עיף. הוא מגיע לכלוב האריה באיחור קטן. האריה הרעב לא מבין מדוע אחרה הארוחה, הוא זועם על נח ו… מכה בו עם כפו הענקית. נח נפגע. מאותו רגע הוא צולע. חלש. בריאותו מדרדרת. עכשיו עליו להמשיך בכל אותן המשימות אבל בבריאות מעורערת וחולשה.
אך טבעי לשאול – וכי כך מגיע לצדיק תמים זה לסבול כ"כ בשל כמה רגעי איחור?
האם קורה גם לנו שכ"כ השתדלנו לעזור לאחרים, רצינו לתת, לפחות לא להפריע ולעשות טוב, ועל טעות קטנה (לא לא קטנה אך לפחות בלי כוונה רעה) אנחנו 'חוטפים' ומשלמים מחיר כבד? קורה שקיבלנו חוסר הכרת הטוב של אחרים כלפינו על מאמצים שכ"כ השתדלנו?
רש"י ממהר להסביר מדוע נח היה "גונח" מרוב כאב אחרי התקרית הלא נעימה עם האריה.
הוא מביא פסוק ממשלי:
" הן צדיק בארץ ישולם " (משלי יא לא).
ופירושו: הצדיק משלם על חטאיו בעולם הזה כדי שלא יחסר משכרו בעולם הבא….
אבל! איך נדע אם הסבל שאנחנו עוברים אינו אלא תשלום והכאה משמיים לעורר אותנו לשוב על עברות שבידינו או שהוא בחינת "הן צדיק בארץ ישולם" והוא עובר עלינו רק כדי לנקות אותנו ולהכין אותנו לחיי עולם הבא נקיים וטהורים?
רבינו פותר את הדילמה: כל עוד הלב שלנו פתוח בתפילה, הכנעה ותחנונים להשם, כל עוד לא כעסנו על השם שהביא לנו ייסורין אלו, סימן הוא לנו שעכשיו אנחנו קונים בייסורים אלו את חיי עולם הבא. והם נקראים "דין ד'קדושה".
אך אם ליבנו מתקשח מהייסורים שעוברים עלינו, התפילה לא מצליחה לבקוע מגרוננו ואנחנו חווים ריחוק וכעס על בורא עולם, סימן הוא לנו שעל חטאינו אנחנו משלמים ומשמיים מרמזים לנו לעשות תשובה.
שנזכה שלעולם לא תמוש תפילה מפינו והכנעה לה' מליבנו.
חודש טוב ומבורך!
בשורות טובות!
חזרה לשגרה מלאה מרץ חיות והתחדשות
♥♥
