לאחר חטא העגל אשר בעטיו נופל משה רבינו "לרגלי" בורא העולם מוסר נפשו ומתחנן עם כל כוח אמונתו ברחמי השם על המשכו של עם ישראל – מתרצה המלך הרחמן ומקבל את ריצויו באומרו לו "פְּסָול לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרת" ובכך מרמז לו בורא עולם כי התקבלו תחנוניו בעד עם ישראל ואפשר לנו להתחיל מחדש..
כמה וכמה עצות ורמזים נפלאים לעבודת השם נוכל לקבל ממאמר השם "פסול לך"… בראש ובראשונה ניתן לנו ללמוד כי לעולם אבל ממש ממש לעולם לא כלים ולא מסתיימים רחמיו של הבורא אפילו במצבים הכי בלתי ניתנים למחילה בשכל אנושי כמו חטא העגל.. אף אז תמיד פתוחים שעריו עבורנו לקבל את תחנונינו לשוב חזרה אל דרך האמת ולהתחיל את חיינו מחדש. יהודי יכול בכל רגע לבחור מחדש בדרך הטובה, לשוב על מעשיו הרעים, להניח את העבר מאחוריו ולהתחיל מחדש…
כמו שאומר רבינו בתורה מט בחלק השני של ליקוטי מוהר"ן – "הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים.. וְהוּא רוֹצֶה מְאֹד בְּהָעוֹלָם. עַל – כֵּן צָרִיךְ (האדם) לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ בְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ, אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר. הֶעָבָר אַיִן, וְהָעִקָּר מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶׂה עוד"
פסולת הסנפירינון
אף רש"י הקדוש מבאר לנו את המילים "פסול לך" ובביאורו זה מלמד אותנו דרך עצומה בעבודת השם.
אומר רש"י – "הראהו מחצב סנפירינון (אבן טובה) מתוך אוהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך ומשם נתעשר משה".
נס נעשה לו למשה כמאמר הרא"ש ובורא עולם ברא לו מחצב של אבן סנפירינון יקרה לצד אוהלו ומצוהו לחצוב לו ממנה שני לוחות כראשונים.
משה רבינו מיד ניגש לעבודה ו"פוסל" (מלשון פסולת) את המיותר מתוך האבן הגדולה עד אשר מגיע לגודל הרצוי כגודלם של שני הלוחות הראשונים ואותה "פסולת מיותרת" נשארת בחלקו שלו ומעשירה אותו.
כך אף אנו כל אחד מאיתנו "חוצבים" בתוך נפשנו את אותה "פסולת" רגשית של רגשות שליליים ומידות מגונות אשר מפריעות לנו לשמוע את דבר השם הניבט אלינו מתוך התורה ואשר נמצא בתוכנו.
כל עבודת מידות, כל רגע של איפוק, של ריחוק מהשקר אשר בנפשנו פשה, כל מאמץ לקיים רצון השם למרות כל נהמות ושאגות היצר המשתולל בתוכנו – כל אלו ל"חציבה" בתוך הנפש נחשבים באשר אנו מרחיקים את ה"פסולת" מתוכנו ובוררים לנו את דרך האמת עד אשר נגיע וניגע בידיעה הפנימית החרותה על לוחות ליבנו וקוראת לנו להתקרב לאמת.
החציבה של הפסולת הזו היא "שלנו" כמאמר הכתוב "הפסולת יהיה שלך"… באשר כי כל מה שאנחנו חלק אלוק ממעל אינה אלא מתנה גמורה מאת הבורא ואין לנו שכר עליה כלל כי ממנו חוצבנו ולחלקו אנו שייכים.
אך אותה חתירה למצוא את מה שאנחנו באמת ואותו מאמץ להרחיק את הפסולת מתוכנו הינם שלנו באמת ועליהם ניטול שכר רב לעולם הבא.
יהי רצון שנזכה לחצוב "פסולת" רבה מתוך נפשנו ולגלות את האור גדול הנמצא תחתה בתוכנו ושאותה "פסולת" תעיד
בעדנו בשמיים כי לא וויתרנו ובאומץ רב חצבנו את דרכנו אל האמת…
