|
ימי שלושת השבועות הם ימים של דין. מאז שמשה רבינו שבר את לוחות הברית לעינינו בי"ז תמוז (נקודת ההתחלה של שלושת השבועות הבאים אחריו) המשכנו לחוות חוויות קשות ומטלטלות בימים אלו במהלך כול היסטורית חיינו האישית והעממית. במילים אחרות אפשר לומר שמאז שנהרס לנו הבית אנחנו כבר לא עצמנו… במקום תפארת, גדולה, שלווה, חיבור אל עצמנו ואל האור המאיר בתוכנו –התפזרה לנו הנפש.. אבדה לנו הבהירות .. נשארנו ערומים מכוחנו ונודדים לחפש את עצמנו שוב …
חז"ל אומרים שעם שבירת הלוחות נשתברו לוחות ליבנו וירדה שכחה אל נפשנו… מאז אותו רגע היסטורי שממשיך לפעם בתוכנו עד עתה – ליבנו שבור ואנחנו מסתובבים בעולם "לא זוכרים מי אנחנו בכלל" .. לא ממש יודעים מה אנחנו רוצים או למה אנחנו באמת זקוקים כדי להיות שמחים.. לא ממש מכירים את עצמנו .. כמה מחשבה רצון ומאמץ אנחנו משקיעים כדי להכיר ולהבין את הבעל שלנו, האישה שלנו, ההורים שלנו, הילדים שלנו, החברים שלנו. את אותה מחשבה מאמץ ורצון נדרש מאיתנו עתה להשקיע – כדי להכיר את עצמנו… כדי לדעת מה באמת מעניין אותנו. . למה אנחנו זקוקים באמת כדי להרגיש שאנחנו ממשים את עצמנו.. מי אנחנו בכלל… מה מאפיין אותנו…. כי מאז שנשבר הקשר בינינו לבין הכתוב על לוח ליבנו –אנחנו מסתובבים בעולם בלי קשר עמוק וברור עם האדם הכי חשוב לנו – אנחנו!!! הפכנו להיות כשני אנשים בגוף אחד. האדם שאנחנו חושבים שאנחנו והאדם שאנחנו באמת. והבשורה הכי "מלבבת" היא – ששני ה"אני" האלה לא תמיד מסתדרים… למשל – בלעם הרשע סותר את עצמו באופן הזוי.. מצד אחד הוא מציג את עצמו כאדם הכי נאמן לרצון ה' – "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" כך אומר פיו אך במעשיו הוא מוכיח בדיוק את ההיפך.. ובגדול! מי שהוא חושב ואומר שהוא ומי שהוא באמת בתוכו – זה שני אנשים שונים לחלוטין. . |
|
לא פעם אנחנו גם כן לא כל כך שונים ממנו במציאותנו כשני אנשים …
כמה נשים "כול כך רוצות להתחתן" ובפועל עושות הכול כדי להרחיק מהן חתן כמה אימהות כל כך רוצות להיות האמא הכי טובה, סבלנית ומכילה בעולם ובפועל יוצאות מהכלים על כול התנהגות לא ראויה..? כמה בנות לאימהות רוצות לבנות "בית אחר לגמרי" מבית ילדותן ובפועל מעתיקות כפוטו קופי את 'בית אבא' שבו גדלו..? כמה מאיתנו כל כך רוצים להצליח במימוש וביטוי היכולות שלנו בעולם ובפועל מטרפדים כול הזדמנות להצלחה…? כמה מאיתנו רוציםלהיות עומדים על שלהם והולכים על דרכם ובפועל מוצאים את עצמם שוב ושוב מוותרים על דעתם ועל רצונם כדי לרצות אחרים..?
על זאת אנחנו בוכים… על שבירת הבית הפנימי שלנו.. על היותנו נפרדים ומרוחקים ממי שאנחנו באמת בתוכנו… כי רק אם נדע מי אנחנו באמת נוכל להתחיל ללכת קדימה לחיים של מימוש ושמחה ולהפסיק להסתובב בסיבובים סביב עצמנו… האישה שפוחדת להתחתן תוכל להכיר את הפחד לעמוד מולו ולבנות את ביתה.. האמא תוכל להכיר מה מוציא אותה מכליה ולהכיל את הצרכים שלה ושל ילדיה …. ה"מוכשרים" שבינינו יהיו מוכנים "לקחת סיכון" שמא ייכשלו ולהעז ללכת קדימה ולהכיל בחייהם חווית "הצלחה"… אלו שבינינו שחושקים להיות יציבים בתוכם יהיו מוכנים לשלם את המחיר הנדרש כדי שבמצבי קונפליקט יוכלו "לעמוד לצד עצמם"…
|
|
דמותו של 'בלעם' המתחבאת בתוכנו ומייצגת את הנתק הפנימי בתוכנו – היא בעצמה נותנת לנו עצה ודרך כיצד להגיע לחיבור פנימי מחודש.. ברכתו (שנכפתה עליו) "מי מנה עפר יעקב רובע ישראל" היא סוד גדול ועצה חשובה עבורנו –
שם בנקודה הבסיסית הזו נח החיבור הכי עמוק שלנו אל עצמנו. שם אנחנו "אחד" בתוכנו. שם אנחנו רואים באמת את עצמנו ומוכנים להיות אנחנו..
כדי לחזור לנקודת שורש זו נשאל את עצמנו – כדי להצליח לשאול את עצמנו שאלות שכאלו – נחלצת לעזרתנו המשך עצתו / ברכתו של בלעם – "רובע ישראל".. המילה "רובע" מרמזת על ארבע כנפות תבל שלשם התפזרה נפשנו כאשר נשבר לוח ליבנו. כדי לאסוף את עצמנו מארבע כנפות אלו אין דרך אחרת אלא לעצור בכול יום ויום ולבודד את נפשנו מכול השפעות העולם ואז לחפש מחדש את כל חלקי "לוחות ליבנו".. את הרצונות הלא מודעים שלנו… את מערכות היחסים הלא מסודרות שלנו… את הכישלונות החוזרים ונשנים שלנו… ואז נוכל… א – להכיר את עצמנו ונוכל לצעוד, לצמוח ולגדול על השביל המיועד משמיים רק לנו… ובכך נבנה את הבית הפנימי שלנו. וכשהוא יהיה בנוי קצת יותר ויותר, כך תתווסף עוד אבן ועוד אבן לבית המקדש של כולנו… ונזכה לראות בבניינו השלם בקרוב באמת… שלושת השבועות של בין המייצרים הם ה-הזדמנות שלנו לרדוף שוב אחר אמיתת נפשנו ולהשיג השגות חדשות על עצמנו… כפי שאומרים חז"ל על ימים אלו – "כול רודפיה ישיגוה בין המייצרים".. ובמשמעות פנימית "כול רודפי י-ה ישיגו ו-ה בין המייצרים"… |
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
