תכלית הידיעה שלא נדע

סיגל אהביאל

בתורה ז' בחלקו השני של ליקוטי מוהר"ן מביא רבינו קושייה אשר מקשים חז"ל במסכת יבמות – התורה מספרת לנו כי לאחר חטא העגל מבקש משה רבינו רחמים על עם ישראל בהתחננו כי ילכו פני השם עימנו עד כי ירשו עם ישראל את ארץ ישראל.

לאחר שמשה רבינו מקבל את הסכמתו של השם ונשמעות מילותיו המתוקות של בורא עולם – "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" – בעת רצון נפלאה זו מבקש משה מאת הבורא "הראני נא את כבודך"… משה רבינו מביע את השתוקקותו לראות פנים בפנים את כבוד השם יתברך ובעוד כולו מוצף כיסופים והשתוקקות עצומה לא מאחרת התשובה להגיע – "לא יראני האדם וחי" …

מתשובת הבורא למשה רבינו משתמע כי רק האדם אשר הפשיט לחלוטין ביום המיתה את מעטה בשר גופו העכור הוא היחיד אשר יוכל באמת "לראות" את השם ולקבל את אורו הבהיר ללא מסכים …. מכאן שכל אשר ייראה לעיני בשר ודם מאור בהירותו של הבורא הינו רק חלק קטן וחלקי אמיתות לא שלמות ולא מאירות כפי שהן מאירות בבית גנזיו של המלך העליון מכל…

אך מצד שני – ממשיך רבינו להעמיד את הקושיה על עומדה – מובא בישעיה הנביא באומרו –  "ואראה את השם יושב על כסא רם ונישא". האם ישעיה הנביא ראה את מה שמשה רבינו לא קיבל רשות לראות? האם השם תעתע לכאורה חלילה את משה באומרו "לא יראני האדם וחי"?

והרי ישעיה הנביא מעיד על עצמו בפירוש כי ראה בעיניו את השם בכבודו ובעצמו יושב על כיסא מלכותו….  האם ניתן לומר כי בפשטות התורה מעידה על נבואת משה רבינו ע"ה שאינה שלמה כנבואתו של ישעיה הנביא..?

והרי ידוע לנו כי משה רבינו היה והינו ראש לכל הנביאים וכל הנביאים כולם תפלים לו בנבואה בהיותו נביא לכל הנביאים אשר לא היה גבוה ממנו בנבואה אזי הכיצד הוא עצמו מעיד כי "לא יראני האדם וחי" ובישעיה כתוב "ואראה את השם"….?

ולא רק זאת אלא שאף על משה רבינו אומרים חז"ל כי התנבא בבחינת אספקלריא מאירה (ראה בבהירות שלמה את דברי השם בלי שום מסכים) בעוד שיתר הנביאים היו מתנבאים באספקלריה שאינה מאירה (ראו מסר ופרשו אותו על פי דעתם הקדושה) ….

לכאורה הדברים עומדים בסתירה…

אלא שמבהיר רבינו את הדברים ואומר כי אכן משה רבינו היה הגבוה שבכל הנביאים וכי כל ההבדל בין משה רבינו וישעיה הנביא כפי שהזכרנו בסתירה בדברי שניהם –  הינו בכך שמשה רבינו היה כל כך בהיר ומחובר לאמת עד כי הוא ידע בעומק ליבו וידיעתו הפנימית שמה שהוא רואה ושומע מאת השם אינו התמונה השלמה אלא רק חלק מאור הבורא. הוא היה כל כך גבוה עד כי הוא לא השלה שיקר ועיוות את המציאות האמיתית במחשבה שהוא "יודע" משהו מאמיתת הבורא…. אלא שמשה רבינו בשל עוצם קדושתו וגדולתו ידע שהוא לא יודע……  בעוד האחרים חשבו שהם יודעים ולא ידעו באמת…. משה רבינו ידע כי הוא לא יודע…..

(אמנם לאור קדושת נביאי ישראל יש לציין שאף ישעיה הנביא ידע שהוא לא באמת "רואה" אך בכל זאת כתב לפי ערך מדרגתו באותה שעה…. )

מעלתו של משה רבינו על כל יתר הנביאים הייתה שהוא תמיד חיפש ללא לאות את השם ממדרגה למדרגה בלי הפסקה ותמיד ידע שמדרגתו שהוא השיג אינה באמת שלמה אלא שקדושתו של השם הינה אינסופית ועליו לחפשה שוב ושוב ללא הפסקה… ידיעתו זו הביאה אותו להמשיך ולחפש את השם ולדייק יותר ויותר את החיבור אליו ולחפש עוד מקום "לא מבורר" מספיק לפי ערך קדושת האמת על מנת שיוכל להמיר ולדייק גם אותו קרוב יותר אל הקודש…. על כן משה רבינו היה הגבוה מכולם…. כי הוא ידע שהוא לא יודע ….

מידתו זו של משה רבינו הינה בבחינת "תכלית הידיעה שלא נדע" דהיינו שידיעה אמיתית היא לדעת שמה שאנחנו יודעים הוא רק פיסה קטנה מאמת אלוקית שאין בכוחנו להשיגה … וידיעה  קדושה זו משאירה אותנו לעולם ענווים … מתחדשים… מחפשים…. גדלים…. מתדייקים… לא פוחדים…. לא מתקבעים… ותמיד תמיד מחפשים ומתקרבים….  הנהגה זו היא הבסיס והדרך לכל גדילה צמיחה והתקרבות לנקודת האמת הנוספת המחכה לנו לגלותה…

זהו, אומר רבינו,  ההבדל בין דרי מעלה לדרי מטה.. דרי מטה – דהיינו אנחנו – הם אלו שרחוקים באמת מן האמת והינם בבחינת "מלא כל הארץ כבודו" – בכל מקום רואים את השם ומתחברים אליו בין בעליה ובין בירידה ובכך מתחזקים ומקבלים כוח להמשיך ולשמוח במה שהשיגו ובקרבת הבורא לנפשם… אמנם זה נפלא ביותר… מידה קדושה וחשובה לכל דבר שבקדושה… בלי בחינת "דרי מטה" היינו מזמן מתייאשים מעצמנו ומכל מאמץ לקרבת השם וקרבה לנשמתנו… ונרדמים תחת תעתועי התאוות…

אך יחד עם זאת בל לנו לשכוח כי ישנה מדרגה גבוהה יותר אשר למרות ואף על פי שמדרגתנו הינה בבחינת  דרי מטה ושאכן עלינו לחזק את עצמנו ולשמוח מאוד בכל השגה ולו הקטנה ביותר שהאירה את נשמתנו ואת נפשנו  –  י שלנו לשאוף למדרגה נשגבה זו שאף היא שייכת לנו ועל כן עלינו לחפשה ולהחזיק בה אף בקצות אצבעותינו.. – מדרגת דרי מעלה…

דהיינו להיות מאלו שיודעים שהם לא יודעים…. ויחד עם זאת לא פוחדים מכך שאינם יודעים אלא אדרבא מתדרבנים מכך לחפש יותר ויותר… לבקש ולשאול יותר ויותר… רבינו אומר כי מדרגה זו היא בבחינת הצעקה-  "איה מקום כבודו?!"

הבה ונהיה אף אנו מאלה אשר תמיד בכל יום ולו דקה אחת ביום צועקים לעבר השמיים הכחולים ושואלים ומבקשים  – "אאאייייההההה  אתה בורא העולם? איפה אתה השם? איפה האמת שלך? איפה האמת שנטעת בי? איך עלי להתקרב אליך? מה אתה מבקש ממני?"  ואז בעזרת השם לבטח יענה השם לקריאתנו נזכה לדעת ממנו עוד טיפה יותר…. ולדעת מעצמנו ומי אנחנו באמת יותר… ויותר…. ויותר….. ועל זה צעק רבינו בקול גדול עד כי ישמע אף לאוזנינו הערלות כי "אין ייאוש בעולם כלל"…..  אשרינו!!!

יהי רצון שנזכה להכיל את אור השם הטוב ואת האמת המצפה לנו לגלותה יותר ויותר בכל פעם מחדש!!

מוזמנים לשתף אחרים:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד מהספריה שלנו:
religious-orthodox-jew-praying-western-wall-reads-torah-jerusalem-old-city-orthodox-jews
סיגל אהביאל
הימים הנוראים הלוא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ימים טובים הם לעם קדוש שמחפש…
מאה אחוז של חצי אחוז
סיגל אהביאל
כשאנחנו רוצים שיקרה שינוי לטובה בחיים שלנו אז מה שהכי תוקע אותנו הוא שאנחנו רוצים שהשינוי יהיה…
היצר הרע הוא לטובתינו
סיגל אהביאל
פרשת כי תצא מפתיעה אותנו ברעיון מהפכני כפי שמסביר רבי נחמן. כי לכאורה הפסוק "כי תצא למלחמה…