רציתי לספר על שרה שביקשה לשוחח איתי. כשנכנסה למשרד שלי מיד התיישבה על הספה ואמרה: "תקשיבי, זה בלתי נסבל. אני לא יכולה יותר!".
"על מה מדובר?" שאלתי בעדינות
"אני בסבל נוראי מהמשפחה של בעלי. חמותי והגיסות שלי לא רואות אותי ממטר. דוחות אותי. כמה שאני עושה בשבילן בסוף הן זורקות אותי כמו פיסת נייר מקומט. אני לא יכולה יותר".
שרה נשואה לתומר באושר. אבל לנגד עיניה דבר אחד – מקומה המרכזי בחיי משפחתו.
"מה המטרה בלהיות אהובה עליהם, שרה יקרה? מה את מחפשת עבור עצמך על ידי זה שתהיי אהובה עליהם?"
השאלה שלי כיוונה את שרה לפגוש את עצמה בתוך המצב המאתגר שהיא נתקלת בו שוב ושוב.
התשובה לא מיהרה להגיע. שרה שתקה לרגע ארוך ואז אמרה:
"אני רוצה להרגיש שאני חשובה. שאני משפיעה עליהם ושהם מחפשים את חברתי. אני רוצה להיות מחוזרת על ידיהם גם אם אני לא עושה כלום. רק כי אני, אני".
"ומה את עושה, שרה, כדי להיות חשובה ומחוזרת ומשפיעה?"
"אני עושה הפגנות! גם כשהייתי ילדה הייתי עושה הפגנות להורים שלי כשהרגשתי שהם לא רואים אותי. וגם עכשיו אני עושה הפגנות לחמותי ולגיסות שלי.."
שרה שתקה לרגע.. חייכה ואז אמרה בלחישה:
"אני מבינה שהפגנות זו לא הדרך להשיג את מה שאני רוצה".
היא צודקת. הפגנות אינן הדרך להשיג את המטרה – להרגיש אהובה וחשובה. אבל גם אם היא תלמד את עצמה להפסיק להפגין, יש סיכוי רב שהיא תמצא דרך אחרת ואולי הרסנית יותר כדי לספק לנפש המורעבת שלה את הצורך האדיר שפועם בה, להרגיש חשובה.
הפתרון הוא לעזור לשרה לתת לעצמה בעצמה את תחושת החשיבות שהיא מחפשת מהם והפעם בלי קשר ליחס של המשפחה אליה.
ואז קרוב לוודאי שהיחס שלה אליהם ישתנה ומן הסתם שבעקבות כך גם היחס שלהם אליה ישתנה.
אם כך העיקר הוא ששרה תשיג היכרות עצמית שתגביר את התמיכה העצמית שלה עם עצמה.
אז שאלתי אותה..
"את בעצם רוצה שהן יאשרו את התחושה הפנימית שלך שאת משפיעה וחשובה, נכון?
"כן" היא הנהנה.
"אז ספרי לי בבקשה מי את החשובה והמשפיעה שאת רוצה שהן יראו, יעריכו ויאהבו?"
"אני יהלום שמפיץ אור נפלא. אני מחייה את כל מי שסביבי.
אי אפשר בלעדיי. וכשהן לא רוצות לקבל ממני את האור שלי ולא מתחיות ממני הן כאילו אומרות שאני לא באמת יהלום.
ואז אני עושה להן הפגנות כדי שירגישו כמה קשה בלעדיי ואז בסוף אני מסתבכת איתן".
ברגע ששרה תאמין בעצמה באמת, ותדע בעומק עצם קיומה שהיא אכן יהלום מאיר ומחייה ושהיא עצמה תתחייה מעצמה בלי קשר לאחרים – אז היא תהיה פתוחה להחיות רק את מי שמעוניין להתחיות ממנה. היא תוכל להמשיך להיות היא עצמה גם אם לא ירצו להתחיות ממנה. היא לא תצטרך להפגין בפני אף סורר וסוררת.
ביקשתי משרה ליצור דו שיח עם בנות המשפחה של בעלה.
וכך היא אמרה להן:
"אני יהלום שמפיץ אור נפלא שמחייה כל מי שפוגש.
אבל כשאתן לא רצות אחרי לקבל את אורי הנהדר אני מפסיקה להאמין בעצמי ואז אני רוצה להעניש אתכן על זה ומפגינה מולכן ואז אתן מתרחקות ממני במקום להתקרב.
אבל אם אני אאמין באמת בתוך תוכי שאני באמת יהלום, אז לא אצטרך אתכן כדי להוכיח לי שאני באמת אני.
ואז אם תבואו אשמח ואם לא תבואו גם אשמח. ובטח לא אפגין מולכן ולא אקלקל את היחסים איתכן".
המשפטים האמיתיים הללו חשפו בפני שרה את המתחולל בנפשה והרגיעה לא אחרה לבוא אל נפשה. עכשיו יש לה כיוון ברור שהוא רווי בשקט נפשי ורחוק מלהיות מלחמה סמויה עם המשפחה של בעלה. עכשיו היא רואה, ולא רק מבינה, שמה שבאמת חשוב בקשר עם המשפחה הוא האמון שלה בעצמה.