אלול בארמית משמעו "חיפוש"
זהו רמז עבורנו מה באמת יש באמתחתנו להביא בפני בורא עולם ביום הדין הגדול והנורא.
האם מעשים טובים שנביא לו יחרצו לנו שביל לחתימה טובה? וכי נקיים היו מעשינו מכל רבב?
בלי פניות אישיות ואינטרסים סמויים?
שמא מצוות נביא לו? האם מעוטרות היו מצוותינו בכל הכוונות הנסתרות?
האם בכוונת הלב מלאה נעשו כמנחה ראויה למלך א-ל רם ונישא?
אולי חמלה שחמלנו על אחרים? וכי טהורה היתה חמלתנו כה'יודע בצער חברו'?
או שמא חמלנו על עצמנו דרכו, שלא נגיע גם אנחנו למצבו?
מה נוכל להביא שראוי יהיה להיכנס לפני ולפנים להיכלות טהרת קודש בפני קדושת א-ל מלך חיים?
אלא שיש לנו להביא דבר אחד שאין לו מתחרה ואין לו אח ורע לא בעולמות התחתונים ולא בעולמות העליונים – חיפוש ליבנו הקורא בחשיכה "אייכה?!" קריאת נשמתנו לחזות בפני מלך חיים למרות ועל אף כל הקשיים.
ההכרה המלאה שלנו על כך שבכל מעשה שעשינו, רצון רצינו, מחשבה שפשטה בנו והתרגשות שמלאה את ליבנו, בכל אלה כל מה שבאמת חיפשנו היה רק את אבא שבשמיים!!
גם אם טעינו, גם אם עיוותנו דרכנו, באמת באמת רק אותו חיפשנו. רק אותו ביקשנו. את אורו, את אהבתו, את כנפיו שייפרשו עלינו.
או אז נוכל להביא את צעקתנו אליו כקול שופר, משם נאמין בשורש הטוב שבנו ונרים את זעקתנו שייקרב אותנו שוב אליו.
בתקווה שא-ל רחום לא ימאס עמוסיו המחפשים אותו מתוך חרון וחמס.
ואף נטען – וכי את מי יש לך עוד כאן בעומק החשיכה כי אם אותנו בלבד. אותנו בלבד השלכת לכאן כדי שנקרא אליך דווקא מכאן
את שליחותך מילאנו. אליך קראנו, אותך חיפשנו, עליך לא ויתרנו גם בעומק חשיכה.
ויגולו רחמיו על מידותיו ויסתם פי מקטרג ויפתח פי מסנגר המסנגר על מחפשיו המבקשים פניו.
בספר חיים טובים ניכתב ונחתם
בספר המחפשים, המשתדלים בכל מאודם להצדיק את קונם ולקרוא אליו בכל מצב.
בכל הברכות נתברך לשנה טובה ומתוקה
לכתיבה וחתימה טובה
