רוצה שינוי? בהחלט אפשרי!

סיגל אהביאל

בליל הסדר יעשה כול 'אב בית' מעשים "משונים" בהנהגת שולחן הסדר שיהיה לא 'מסודר' כהרגלנו (בכל שבת ויום טוב אחר).

מדוע? מסיבה פשוטה – לגרום לבן שישאל "אבא, מה קורה פה? למה הכול הפוך? מה גרם לך לשנות את הסדר שאנחנו רגילים אליו?"

 

לכאורה נשאלת השאלה למה הבן צריך לשאול. אם האבא רוצה לומר משהו שפשוט יגיד. למה הוא כל כך מתאמץ לגרום לבן לשאול?

 

הסיבה פשוטה – אם הבן לא ישאל הוא גם לא באמת ישמע.

כי אי אפשר לגרום לאף אדם בעולם להשתנות, להשתפר או לחשב מסלול מחדש אלא אם כן קודם לכן הוא שאל, ביקש, חיפש והתעורר מעצמו ליצירת שינוי בחייו.

 

זהו סוד גדול בדרך לגאולה. הרי בית המקדש נחרב בדיוק מהסיבה הזו. בשל המובן מאליו, משום איזורי נוחות והתרדמה העזה שפשטו בלבבות.

הרי בבית המקדש היו מתכפרים יום ביומו פעמיים ביום כל העוונות שלנו. תמיד של יום כיפר על העוונות של הלילה. וקורבנות הלילה כיפרו על עוונות היום.

אבל זה לא עזר להתנקות מהעוונות כי אף אחד לא פשפש במעשיו והתחיל מחדש לאחר שכופרו עוונותיו. הרמזים לא נקלטו.

 

משל לוישר של רכב שמנקה שמשה שעליה מושפרץ בוץ תוך כדי ניגוב.

כך הלב התרחק, נרדם עד ש.. נדם…

 

כדי לעורר אותנו עשה 'אבא, אב הבית של העולם כולו' מעשים משונים והחריב את הבית שעמד לתפארה והתנהל בניסים גלויים. רק כדי שנשאל – מה נשתנה?

 

וכך בדיוק קורה גם עכשיו ממש. העולם משתנה רק כדי שנשאל.

מדוע העולם משתנה ופחד משוטט ברחובות?

מדוע סדר היום משובש וצעדינו מצומצמים?

מדוע הלבבות מבוהלים והמוחות מבולבלים?

כי אם נשאל –  נקבל תשובה.

כי אם נשאל – נעשה  תשובה.

נתעורר. ניזכר. נתנער מהנוחות המרדימה. ניפרד מהפחד המנהל את חיינו.

נזכה לשאול בכול יום "אבא, מה נשתנה ומה בנו אתה רוצה שנשנה?"

 

 

ונאמר ששאלנו, אז מה התשובה?

 

"עבדים היינו" אומרת התשובה "ועכשיו הוציאנו ה' מעבדותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה."

 

עניין העבדות הוא תמידי. עבדים היינו לפרעה במצריים ועבדים אנחנו לו גם היום.

 

התשובה אינה עוסקת בעבדות אלא באמון שיוצאנו השם מעבדותנו שכשם שהוציאנו בעבר מעבדותנו..

 

אדם הוא עבד. או שהוא עבד לפרעה דהיינו לתאוות שלו, לפחדים שמנהלים אותו, לכפיית דעות של אחרים עליו וכן הלאה. או שהוא עבד לה' דהיינו לאמונתו בו, לבטחונו בו, להליכה שלו אחריו גם בזמן שההגיון אומר אחרת.

 

השאלה הנשאלת היא "האם השתנה בנו משהו עכשיו שכבר איננו ראויים לצאת ממצרים כמו שיצאנו אז?"

 

והתשובה – כשם שהוציאנו אז באופן לא טבעי כך יוציאנו היום, עכשיו וברגע זה ממש.

 

לו נשאל ולו נקבל את התשובה בעומק הלב נאמין שאהובים אנחנו לה' כאז גם היום ולכן ישועתנו לבטח תגיע ולא משנה עד כמה התרחקנו ועד כמה שקענו בבוץ..

 

בואו לא נתייאש מהשאלה וגם לא נתייאש מהתשובה (תרתי משמע).

בנים אנחנו לה'. אהובים וטובים בשורש עצמיותנו.

לעולם לא יעזבנו ולא ינטשנו ולכן עלינו נאמר "אל תירא עבדי יעקוב"…

 

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
רקע-פתיחה
בס"ד כשיצאנו ממצרים מבית עבדים, עמדנו על שפת הים בעוד הקטרוג חג מעל ראשנו – "אלו עובדי…
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…