ציפיתי מעצמי והתאכזבתי

סיגל אהביאל

"אני נכנסת לחג או לשבת בלי כוחות" זה מה שאמרה לי אפרת בחיוך נבוך: "אוף!!! יש לי דחף בלתי נשלט להספיק לעשות עוד עוגה ועוד סלט ועוד תבשיל.. עד לרגע האחרון.. של הדלקת נרות"

נשמע מוכר?
בואי תראי איך היכרות עצמית עמוקה סיפקה פתרון גם לנושאים גשמיים שכאלו..

מספר שאלות שלי הובילו את אפרת לזהות:
"אני מבינה שאני מפחדת להפסיק את העשיה שלי כי היא מקנה לי 'חיים והשפעה'. אני חווה שם את עצמי כאור שנע כמו מים צבעוניים. תנועה שמצילה אותי מתחושה עמוקה עמוקה שאני לא מוצלחת שאותה אני סוחבת מילדות" נשימה עמוקה. האסימון יורד "ולכן אני עושה ועושה בלי לעצור. כי העשייה משרתת את תחושת המוצלחות שלי".

אני משקפת לה:
"אז בעצם מתקיים בך קרב בין חווית מוצלחות לבין חווית חוסר מוצלחות ואת במירוץ הוכחת המוצלחות?".

"כן.." היא מהנהנת.. מהורהרת..

"בול! בילדותי הייתי הלא יוצלחית של המשפחה. אחותי הגדולה היתה הילדה ההורית התקתקנית שדיברה את השפה ההישגית שתאמה את האוירה המשפחתית. ואני לא. אז הפכתי להיות הצבעונית הרחפנית שממתפוגגת לה לחלומות. ויתרתי על מקומי"

הפסקה קצרה. הרבה צער על פניה. והיא ממשיכה

"ברגע שהתחתנתי והתחילו להגיע הילדים שצריכים אותי קיבלתי פתאום עמדת השפעה ששיחררה אותי מהריחוף שכפיתי על עצמי בגלל חוסר המוצלחות. ומאז אני רוצה רק להשפיע!!! רק לעשות עוד ועוד!! להוכיח לעצמי שאני מוצלחת.

שתיקה.. והינה מבליחה ההתפקחות מהפעולה האוטומטית:
"ובעצם אני מתאמצת נורא כדי לא לראות בתוכי את הלא יוצלחית שלא עומדת בדרישות של המשפחה," האוירה בחדר מרגשת כמו שקורה ברגעים מאוד אמיתיים.

אני שוב משקפת:
"בעצם נטשת את היותך 'חיים והשפעה' כי לא תאמת לאוירה בבית של אבא ואמא. אז מה היה קורה אם היית ממשיכה להיות 'חיים והשפעה' למרות שאת שונה מהם?"

התשובה היתה נחרצת:

"היו מלגלגים עלי. אין מצב לאפשר לזה לקראת. אם הייתי נשארת אני, הייתי מושפלת. העדפתי להשתיק ולהעלים את עצמי". מהטון שליווה את המילים הכנות ניכר היה שהאופציה לתמוך בעצמה למרות היותה מבהילה, מתחילה לחלחל..

כדי לקדם אותה אל עצמה העזתי לבקש: "אשאל אותך שאלה מאתגרת. אם היה ניתן, מה היית מבקשת מה'לא מוצלחת' של הילדות בתור 'המוצלחת' של עכשיו?"

שיתוף הפעולה היה מלא: "זו שאלה מצויינת.." שתיקה..

"אני רוצה לחזור למקור. להיות מה שאני באמת. להסכים להיות למרות הלעג שלהם". הטון שלה היה מאוד מאושש.

"את יכולה לעשות את זה עכשיו?" ביקשתי. "דברי עם אבא ואמא וספרי להם מי את".

"אבא ואמא, אני 'חיים והשפעה' ואני לומדת מטעויות ונופלת וקמה שוב ושוב. אני בתהליך ואני לא רוצה להפוך אילמת כי אני לא מספקת תוצאות כמו שאתם רגילים. אני רוצה לתת לעצמי את הרשות להיות לפעמים 'לא מוצלחת' בלי לנטוש את עצמי ובלי להצטרך להוכיח לעצמי שאני 'מוצלחת' על ידי עשייה בלתי פוסקת".
הרווחה בחלל האויר היתה מחשמלת. היא נכנסת לחג בתחושה מחוברת.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ציפיתי-מעצמי
סיגל אהביאל
"אני נכנסת לחג או לשבת בלי כוחות" זה מה שאמרה לי אפרת בחיוך נבוך: "אוף!!! יש לי דחף בלתי…
מתנה-מפתיעה
סיגל אהביאל
"חגגתי יום הולדת לפני יומיים" נגשה אלי תלמידה. משהו בטון שלה לא נשמע חגיגי כל כך. ואכן מיד…
העושר-שבך
סיגל אהביאל
אם את מתוסכלת כי יש בך עושר פנימי אבל את לא מצליחה להשפיע אותו, אז הכירי את…