פרשת כי תשא מרמזת רמז גדול לגבי טיהור הנפש וחיבור לה'.
רש"י הקדוש מסביר בפרשה איך עושים את שמן המשחה שבמשיחתו מקדש את כלי המשכן ואת הכוהנים.
לוקחים בשמים 'ראש' דהיינו עשבים חשובים שיש בהם בושם שזה אומר שהם מפיצים ריח טוב.
ואז משרים אותם במים שייספגו אל תוכם עד שלא יוכלו לספוג יותר ואז שופכים עליהם שמן זית.
מאחר שהצמחים ספוגים במים הם לא יספגו את השמן אל תוכם וכך השמן יספוג מהם את הריח הטוב הארומתי שלהם.
לבסוף לוקחים את השמן וזהו "שמן המשחה" שעליו מבטיח השם שישאר לתמיד.
דהיינו שכמה שימשחו ממנו את הכוהנים והמשכן עדיין הוא יישאר בכמותו המקורית. נס.
אז מה זה אומר עלינו?
שככה יעשה גם האדם כדי לקדש את עצמו.
קודם כול שימלא את עצמו בריח טוב שמשמעותו מחשבות טובות, עיניים טובות, מידות יפות, מילים מחזקות לעצמו ולאחרים.
וכך יעלה ריח טוב מתוך עצמו וגם מתוך אחרים. וזה בחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
לאחר מכן יספיג את עצמו בתורה. כי אין מים אלא תורה.
כדי שהתורה תיספג בתוך המידות הטובות שבו ותתפרש באופן נכון בנפשו.
ולא תהיה קרדום לחפור בה או להתגדל בה.
וכך יהיה האדם מלא בריח טוב שיאיר את התורה הקדושה בתוכו.
ואחר כך ישפך עליו משמיים שמן זית שזה בחינת אור החכמה וישיג השגות אמיתיות והבנות מבוררות בקרבת השם.
ומי שיעשה את זה מובטח לו שהשמן הזה יקדש אותו לנצח ולעולם לא ייגמר הקדושה הזו בבחינת – "שכל הנקנה" שזה ההשגות שאדם משיג בעבודת השם ושזה מה שיישאר מאיתנו לנצח נצחים – הקדושה שספגנו והפכה להיות חלק מאיתנו.
שבת שלום
סיגל אהביאל
