שבוע טוב!

 

אומרת פרשת ויקרא "אדם כי יקריב" ורש"י שואל למה נוקטת התורה במילה אדם והרי מתאים יותר היה לומר "איש כי יקריב" והוא גם מבאר – הכוונה לאדם הראשון.

 

כשם שאדם הראשון שלט על כל החיות וכולם היו שלו כך אדם צריך להביא קורבן שהוא שלו ואינו גזול.

 

לכאורה זה מוזר.

יעלה על הדעת שאדם יביא קורבן גזול?

אלא שאז בא ה'שפת אמת' ומסביר את הכוונה הנסתרת.

 

רק מי ששולט על השגעונות הבהמיים שלו נקרא אדם. (אחרת אומר רבי נחמן הוא נקרא בהמה בדמות אדם )

 

וכך מרמזת התורה שמי שמביא קורבן דהיינו שיש לו רצון להתקרב לה', מתבקש ממנו שיהיה שליט על הבהמה הפנימית וכך תתקבל בקשתו לקרבת ה'.

 

ומה יהיה על מי שלא מצליח לשחוט את הבהמה הפנימית?

הוא נקרא "עני" כי אין עני אלא מן הדעת.

עני שכזה שלא מצליח לשחוט את הבהמה הפנימית יביא סולת למנחה וזו תהיה דרכו להתקרב לה'.

עליו אומרת התורה "נפש כי תקריב קורבן" כי אמנם הוא לא מביא שחיטה עמוקה של הבהמיות שבו אבל הוא מביא את נפשו. את רצונו לשינוי ולקרבת ה'.

 

ועכשיו מובן מה עניין הנקיונות לקראת ליל הסדר.

לנקות את שאריות הבהמה הכעסנית, הנקמנית, הדכאונית, הקנאית שנמצאת בתוכנו…

ולא רק את זו הגלויה אלא דווקא ובעיקר את שורשה הסמוי "בסדקים ובחרכים".

 

וגם לנו שאין בכוחנו לפשפש בעומק הנפש  יש תקווה.

ועל זה קבעה ההלכה "עד שידו מגעת".

כי אם לא הצלחנו להפוך עוד קצת ל'אדם' לפחות רצינו להצליח.

הבאנו את נפשנו בכפנו ולא התייאשנו מרחמי שמיים עלינו.

 

שיהיו לכולנו הכנות מלאות חיות, פסח שמח, נקי מבהמיות ומלא קרבת ה'

באהבה סיגל אהביאל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.