חג פורים הוא חג האחדות.. הציווי שמצווה עלינו השם 'משלוח מנות איש לרעהו משקף את רצון השם שנתאחד ונאהב אפילו את "רעינו"
דהיינו אלו שעשו לנו רעה כפי ראות עינינו… ובעצם מעשה זה נממש ונשקף את כוחו של פורים בו המשיכו ישראל ישועה בזמן של סכנה גדולה ששרו בה על ידי שהתאחדו ממצב של "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" לבחינת
"לך כנוס את כל היהודים"..
על כן אומרים חז"ל "יחיד ורבים הלכה כרבים" דהיינו שכאשר יש מחלוקת בהלכה בין פסק של אדם יחיד לעומת פסק שמסכימים עליו הרבים – הלכה נפסקת כדעת הרבים!
מדוע? ומה אם היחיד צודק יותר?
אלא שבכך מגלה הקב"ה כי עיקר תענוגו ושעשועיו מישראל הינו מעצם אחדותנו. כאשר הרבים המפורדים אשר דעתם שונה זה מזה מעצם טבעם לפתע מתאחדים בדעה אחת.. או אז תענוגו של השם עצום ונורא עד כדי ביטול גזרות והשפעת ישועות…
וזה בחינת "נצחוני בני".. מתי ישראל לכאורה מנצחים את הקב"ה ומבטלים גזרותיו? כשהם בבחינת 'בן' שבן זה חיבור ואחדות בבחינת שבת קודש שכולה אחדות…
שנזכה לאהוב זה את זה בפורים הבא עלינו לטובה.. ונשלח מתנות של עין טובה, מילה טובה, חיוך חם ולב אוהב לכל אחד ואחד מסביבנו…
