בס"ד
לקראת ראש השנה אנחנו מכינים את ליבנו להמליך את המלך. אבל איך ממליכים את המלך? איך אנחנו הקטנים יכולים להיות כלים מפוארים לאור אין סוף?
המסע שלנו להמליך את אבינו האוהב השוכן במרומים מורכב משני מהלכים סותרים ונוגדים – השתדלות והרפיה.
מצד אחד אומר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב – "חייב אדם להגיד לעצמו כי בשבילו נברא העולם – ועל כן הוא חייב בתיקונו" כאילו כל העולם עומד ומצפה למעשייך הטובים. למחשבותיך ורצונותייך הטובים כדי להביא את העולם למקום טוב יותר. מתוקן יותר. "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" – כאילו הכל תלוי רק בך. רק לך מצפה המלך לתקן את עולמו.
ומצד שני – צריך האדם להיות מבוטל כעפר ואפר בפני רצון השם. לא לתמוהה ולא לפשפש אחר מעשי השם ולדעת כי הכל מכל כל מתנהג בדיוק לפי רצונו בהשגחה פרטית מופלאה. לדעת, ולהשיב אל לבבנו, כי מלך לו לעולם והוא מנהיג את עולמו בגאון – אין עוד מלבדו!
שתי הבחינות הללו משלימות הן אחת את השנייה. כמו נשימה פנימה והחוצה… פנימה והחוצה…. פנימה והחוצה….
פנימה – בשבילי נברא העולם וכל העולם עומד ומצפה למעשי הטובים ולדיבורי המאירים וללבי האוהב..
והחוצה – אין עוד מלבדו. אנחנו עפר ואפר לרגליו, מבוטלים לחלוטין לרצונו כמו כבשים קטנים בעדרו השמימי של בורא העולמים.
כי עיקר הקדושה, אומר רבינו הקדוש, היא בחיבור ההפכים.
ואז מתגלה תפארתה של הנשמה היהודית… והמלך יכול לגלות את כבוד הדר מלכותו דרך אורה המאיר בכל העולמות.
אשריכם ישראל שזכיתם להיות עם קדוש למלך מלכי המלכים..
