בליל הסדר נברך על אכילת מצה ואז נאכל אותה בהסבה כבנים של מלך, בני חורין מכל הבלבולים הפנימיים שלנו.
אך לא נאכל אותה סתם כך.. יש סדר מיוחד בליל הסדר:
קודם ניטול ידיים ונברך "על נטילת ידיים".
ואז נרים את שלושת המצות ונברך "המוציא לחם מן הארץ".
ואז נשמוט את המצה התחתונה מבין השלוש
ונברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה"…
מה זה? מה קורה פה?
קורה פה סוד גדול: כאשר נאחז את שלושת המצות בעצם נאחז את כלל ישראל בידיינו – כהנים לוויים וישראל. (המסומלים בשלושת המצות) ועליהם נברך "המוציא לחם מן הארץ". "לחם" מלשון מלחמה. ואז נשמוט את המצה התחתונה שהיא כנגד "ישראל" ונאחז רק את המצות המסמלות את ה"כהנים וישראל". ונברך "על אכילת מצה" שכידוע משמעה לחם אמונה.
מה לומדים מזה? כדי לעבור מתודעה לוחמנית לתודעה של אמונה – עלינו להשמיט את הישר א-ל שבנו.. דהיינו את הישירות העקשנית והלוחמנית שבנו.ולאחוז רק את האמונה הגמישה המבטלת את ה"אני" העקשן שלנו. ממש כשם שהלווים והכהנים היו מוסרים את חייהם האישיים לעבודת המקדש עד אשר אפילו נחלה בארץ ישראל לא היתה להם, וכל נחלתם היתה רק על ה'.
כך כאשר נאחז רק את שתי המצות העליונות (לאחר ששמטנו את המצה התחתונה) נצא ממצב של לוחמנות למצב של אמונה. ואיך נהיה בני חורין?
על ידי שנעבור מעבדות בלתי מתפשרת לרצונות שלנו הבלתי גמישים והאנוכיים – לעבדות (שכולה חירות) לרצון ה'. ולזאת יקרא – יציאת מצריים וחירות אמיתית, שמשמעה דבקות מתוך רצון ובחירה אישית – ברצון ה'… שנזכה.. אשריינו…
פסח כשר ושמח!!
|
באהבה ♥ סיגל אהביאל וצוות "שיח הלב" |