סיפור זוגי מרתק שהגיע אלי לטיפול

רגע לפני הסיפור, אני רוצה לשתף אותך שאני בעיצומו של כתיבת קורס מוסרט ומקוון בנושא תקשורת זוגית.

המטרה שלי לתת לזוגות דרך ברורה ליצירת תקשורת אמיתית ומחברת.

כדי שהקורס יפתור כמה שיותר צרכים אמיתיים ובוערים של זוגות ויעזור לתקשורת ביניהם, אשמח לשמוע, אם תרצי לשתף אותי, מה היית רוצה לשמוע בקורס כזה (בעילום שם כמובן).

למשל, מה הקשיים שאת חווה בתקשורת בין זוגית? מה היית רוצה שיהיה יותר טוב בזוגיות שלך?

תודה רבה מראש (:

⭐⭐⭐⭐

מן הסתם  שלא אפתיע אותך אם אומר שרוב הזוגות חווים קושי תקשורתי.

האישה לא מבינה למה הוא לא מפנים את הצרכים שלה והגבר לא קולט מה לא מובן במסר שהוא מעביר. שניהם מתבצרים כול אחד בעמדה שלו ובסוף איכשהו אחד מהם מוותר והכל (כאילו..) מסתדר.

אם נהיה כנים נמצא שלרוב אחד מהצדדים מרגיש שהוא/היא זה/זו שמוותר/ת תמיד ולאט לאט מצטברים רגשות שליליים שמעיבים על הקשר. כמה חבל…. בסך הכול זוגות מרגישים אהבה אחד לשני וכל רצונם הוא לקשר אמיתי שימלא את החיים באור, שמחה וסיפוק.

אז מה עושים?

אז קודם כול, טיפ ראשון, הוא להבין שהקשר הזוגי מתחיל בתוכך. רק בתוכך! עוד לפני שמתחיל הקשר עם בן הזוג שלך.

הסיפור של מירה ויוסי יבהיר את הכוונה שלי:

על פניה של מירה שישבה מולי היה ניכר מתח עצום ותסכול. היא התלוננה על בעלה וקולה רווי ספק בכעס ספק בבכי:

"הוא לא מביע חום. הוא לא יודע לאהוב. הוא סגור בתוך עצמו ואני מרגישה כל כך לבד לידו. אני היא זו שצריכה לרדוף אחריו כדי שיהיה קשר בינינו ונמאס לי! למה זה צריך להיות תמיד אני? שיבוא הוא כלפי. שיחפש את הקשר כמו שאני מחפשת אותו".

יוסי ישב לשמאלה שותק. נראה נזוף ומכווץ:

"אבל…" גמגם "אני לא מרגיש שמה שהיא אומרת הוא נכון. אמנם אני רוצה את השקט שלי. את הלבד שלי. כי נוח לי להיות לבד. אבל גם אני רוצה קשר איתה ואני לא מצליח להתקרב אליה בלי שארגיש שאני צריך להיות בדיוק מה שהיא רוצה שאהיה. כמה אני יכול להרגיש תמיד אשם ולספק את כל הרצונות שלה? נמאס לי!"

למירה וליוסי נמאס. מה עושים?

הידיעה שזוגיות מוצלחת מתחילה ביחסים מוצלחים של כול אחד עם עצמו, הביאה אותי לשאול את מירה:

"ספרי לי על תחושות האהבה והמילוי שחווית במשפחתך הגרעינית".

השתיקה היתה רועמת.

"ת'אמת?" לחשה "תמיד הרגשתי שאני לא חלק מהמשפחה. רציתי קשר עם אבא ואמא, אבל אמא היתה עסוקה בלהיות 'צדיקה' ולקרוא תהילים יום ולילה ואבא היה עסוק בלברוח מהבית. לכן כדי ליצור תחושת קשר כפיתי על עצמי לתת לכולם בבית את כל מה שהם צריכים. אבל אני עצמי באמת באמת כבר לא הייתי בקשר עם אף אחד. וגם לא עם עצמי. כי חסמתי את הלב ואת הכאב ואת כל כולי. מאז אני רק יודעת לייצר מסגרת של קשר אבל לא קשר אמיתי".

היא נעצרה לקחת נשימה "והכי מביך הוא…" שתיקה…

"שאני מצפה מבעלי שייצר תחושת קשר אמיתי שאני עצמי לא מאפשרת לו לקראת".

מירה חייכה במבוכה.

מירה חייכה במבוכה.

רגע! מה בעצם קורה פה?

מירה מצפה מבעלה להשלים את החסך שבליבה בלי שהיא עצמה מאפשרת לו למלא אותו, כי היא עצמה כבר חסמה את עצמה מאז ילדותה.

חשוב לציין שלא בקלות הגענו לרגע האמיתי הזה, אבל כשהוא הגיע ההרגשה היתה שהיה שווה הכול כדי לחכות לו לקראת.

ההתרגשות בחדר מדבריה של מירה היתה מרפאה. לאחר שתיקה וכמה דמעות קטנטנות שזלגו על לחייה יוסי הפר את השתיקה ואמר ספק בהתרגשות ספק בטרוניה על העבר:

"את יודעת, אני יודע לתת אהבה. אני יודע להיות בקשר. אבל כשאת מירה מתלוננת עלי שוב ושוב, אני מאבד אמון בעצמי ורק רוצה לברוח לשקט שלי ואז את באמת צודקת שאני לא נותן מעצמי."

וכך מירה ויוסי פתחו דף חדש. קרוב יותר. אמיתי יותר.

💫💫💫💫

האם את מוצאת את עצמך בסיפור של מירה ויוסי?

שווה לעצור לרגע ולהתבונן על היחסים הסמויים שקורים בינך לבין בעלך. אולי אחרי שתגלי מה שתגלי יהיה לכם על מה לדבר ואיך להתקרב יותר.. (:

⭐⭐⭐⭐

מזכירה לך שאשמח לשמוע מה היית רוצה ללמוד בנושא תקשורת זוגית. או שאולי תרצי לשתף אותי בתחושותייך כשאין ביניכם תקשורת טובה. אני ממש מתרגשת לקראת מה שיש לך לומר לי, כי כך, ביחד, ניתן להמון זוגות דרך ברורה ליצירת תקשורת אמיתית ומחברת.

אפשר גם לכתוב ישר למייל הפרטי שלי: [email protected]‏

ב ❤️

סיגל אהביאל

מייסדת שיטת "גשטאלט יהודי"