בס"ד
בימי ספירת העומר מחויבים אנו על פי צו התורה להשתמש בזמן המיוחד הזה להתבוננות עמוקה בכל מעשינו… להעמיד את עצמנו על דוכן הנאשמים החייבים בטיהור נפשם ובמיקרוסקופ בלתי נראה לפשפש בכל נים ונים בנימי נפשנו..
לשתוק לקול הביזיון הפנימי המתעורר בנו… ומבלי לענות כמשל לבהמה שאין לה פה… לידיעה הפנימית כי סטינו מדרך הקודש ולקחנו על עצמנו עצה רעה… לשתוק למרות הקולות המכווצים שבתוכנו המנסים להצטדק ולהעלים כל עקבות של התחברות שחברנו עם ה"צד הרע" אשר בערמומיות חדר לנפשנו…
ללא ספק עבודה של ממש… כשם שהיינו עבדים לפרעה במצריים הוציאנו השם משם ועתה עובדים אנו את אותה עבודת פרך למלך העולם… עבודת שבלב.. עבודה של אמת.. של נצח.. של צחצוח הנפש….
והפסגה המיוחלת – חג השבועות.. מתן התורה הישר ממרומים אל תוך ליבנו אשר נטהר בבורית לקראת חדירתה אליו….
ואותו לב שעמל לנקות עצמו מכל רבב בימי ספירת העומר – עתה בחג השבועות עמל הוא להיות כלי מחזיק תורה ולבטל את עצמו לחלוטין לרצון השם.. למלא את כל חדריו ועליותיו בידיעה המנופה מכל רבב ספק כי אין עוד מלבדו וכל אשר נעשה וייעשה עימו ובתוכו הכול ממנו יתברך בלבד…. ולו רצה הבורא שמשהו ולו הקטן ביותר יקרה באופן אחר – או אז כדברו ורצונו כך היה קורה..
אותו לב שלבש מחלצות מלחמה נגד השקר והטומאה עתה לובש כולו מעטה של ביטול כל עצמו וכל ישותו לידיעה ששום דבר ולו הקטן ביותר לא קורה ללא אשר גזר עליו המלך העליון…. כולל המעשים הטובים והרעים שנעשו כולם מתחילתם ועד סופם ביטוי של רצונו יתברך…
ברגע אחד לעטות מעטה התבוננות ולקיחת אחריות מלאה על מעשינו מחשבותינו ורצונותינו וברגע אחד ןהסיר כל שמץ תחושת "אני" ו"עצמי" ולהיות מבוטלים לחלוטין למציאות הבורא…
שכל א-לוקי
אך.. ללא ספק… עם מופלא אנחנו – עם ישראל!!! בפנימיות נשמתנו טמונה היכולת לשאת הפכים סותרים ונוגדים מבלי לאבד את החוט המקשר ביניהם… בדיוק כשם שהמילה א'מ'ת' אוחזת בקצוות ובמה שביניהם (א' עד ת' ומ' שמיקומה במרכז הא-ב..) כך ביכולתנו לאחוז באמיתותו של השם המתגלה תמיד בהפכים אשר ההיגיון לא יוכל לעכלם. רק הידיעה הפנימית הטמונה בנשמה תדע את החוט המקשר ביניהם….
אומר דוד המלך – "לעולם השם דברך ניצב בשמיים…" היכן מקומו של דבר השם ניצב וקיים? בשמיים! במקום בו אש ומים מתאחדים בשלום ואהבה… כאן בעולמנו האש מאדה את המים והמים מכבים את האש אך במרומיו עושה הבורא שלום בין ההפכים ומגלה שדווקא על ידי החיבור ביניהם מתגלה אמת א-לוקית אשר רק עם השם יוכל לסופגה…
מה נעים שבת הפכים גם יחד
וכך חוברים להם ספירת העומר וחג השבועות… שיא ההתבוננות ולקיחת האחריות לעומת שיא הביטול להשם והידיעה שלא יוכל אדם לנקוף אצבע אלא אם כן הכריזו על אצבעו לנוע בגזרת שמים…
מסתדר? לא! וטוב שכך כי רק כך נוכל להביא לכבוד בורא העולם משהו חדש… מנחה חדשה… קרבה חדשה… — גילוי של שכל א-לוקי בתוך שכלנו האנושי המוגבל…
שני ציירים לכבוד המלך
את המסר הזה מרמז לנו רבי נחמן בסיפורו בספר חיי מוהר"ן… מעשה בשני ציירים שביקש מהם המלך לצייר על שני קירות בארמונו ממיטב ציוריהם … קבע להם יום בו יוצגו היצירות וצייד אותם בכל אשר יצטרכו על מנת לבצע את משימתם על הצד הטוב ביותר… ושכרם בצידם…..
אחד הציירים מיד אזר חלציו, רכש את הצבעים האיכותיים ביותר עטה על עצמו מעטה יצירתיות אשר דלה ממעמקי נפשו והחל במילוי המשימה בכל נפשו ומאודו… צבע, קישט, דייק, סידר, ערבב צבעיו ופשט מכחוליו למשך כל הזמן ללא הפסקה וללא לאות עד לזמן הקבוע בו יכנס המלך לארמונו להביט ביצירת המופת…
לעומתו הצייר השני הביט על הקיר הממתין לו והניח לו לקיר להמשיך ולהמתין בעוד הוא סובב סביב עצמו כל הזמן בו חברו עמל ומתייגע …
והינה הגיע ערב היום המיועד ועוד ידידנו הצייר ה"עצל" לא מראה סימנים של הזדרזות לביצוע המשימה… רגע לפני שנכנס המלך לארמונו מלווה באנשיו ואוהביו לחזות בנועם היצירות המיועדות — לקח לו הצייר ה"עצל" צבע שחור וצבע בו את הקיר כולו מצד לצד מבלי להשאיר פינה אחת שלא השחיר אותה תחת מברשתו הזריזה..
והינה הגיעה השעה היעודה והמלך נכנס ברוב הדר ופאר אל טרקלין ארמונו לחזות בנחת רוח במעשי הציירים להתפאר… מיד כשנכנס הביט בציור המופלא של הצייר אשר עמל וטרח ויגע כל אותו הזמן אשר הוקצב לו למשימתו… ותהום רוחו… מעשה אומן ניבט מהקיר שהיה שמם… ציפורים מרהיבות.. נחלי מים שופעים… צבעים המרחיבים את הנפש … המלך שמח מאוד….
ואז הוסט מבטו אל עבר הקיר שממול לחזות במעשה התפארה של הצייר השני …. ובדיוק באותו רגע אשר הביט המלך הקיר שממול קרן שמש בקעה לה דרך מבעד לחלונות המלכותיים ונחה בעידון על הקיר וכל אשר צייר האומן המלכותי השתקף באופן מופלא בקיר השחור שממולו…. ובאופן אף נפלא יותר….
הביט המלך בקיר השחור שבו השתקפה יצירת האומנות של הצייר האומן העמל ושמח ליבו עד למאוד… בלב מלא הודיה מילא את שקיהם של שני הציירים ברוב הון ואת ליבם ברוב ברכות ושילח אותם לדרכם מלאים מכל טוב…
הסוד הטמון בהפכים
לכאורה סיפור מקומם לכל הדעות…. כיצד החצוף העצל הזה ניצל מעונש אשר לכאורה מגיע לו לכל הדעות?! ומדוע שכר שווה קיבלו העמל והעצל יחדיו…? ללא ספק ששכרו של הצייר העמל שווה פי כמה מאות משכרו של הצייר העצל הראוי לעונש בשל עצלותו וזלזולו במלך…
כל כך מקומם שקמו סופרים וסילפו את הסיפור המקורי שסיפר רבי נחמן וסיימו אותו באופן הגיוני ואנושי בו הצייר ה"עצל" לא צבע את הקיר בשחור (המרמז על ספירת המלכות ) אלא קבע בו מראות .. ובסופו של סיפור הציב המלך המחוכם שק מלא מטבעות זהב בצידו של הצייר העמל באומרו לעצל שביניהם "קח לך שכרך המשתקף במראות" … – ושכלנו האנושי רווח ממצוקתו…
לא כך סיפר רבי נחמן מאחר וסוד גדול טמון כאן .. סוד אותו מחדיר הוא לנו בדרך משל… שני הציירים הינם שתי בחינות הנמצאות באדם אחד .. המלך הוא מלך מלכי המלכים .. והזמן המיועד הוא יום פקודה בו יעלו כל הנשמות למרומים להציג את יצירות המופת אשר ציירו כאן על קיר חייהם האישיים… מעשיהם מחשבותיהם רצונותיהם וכן הלאה יצירות פאר המפארות את ארמונו של המלך…
הצייר העמל הוא החלק שבנו ש"לוקח אחריות"… מביט מפשפש בוחן ומשפר את עצמו ללא הרף. עמל ללא מנוחה בכל רגע נתון להשיג כאן בעולם הזה את מלוא ההזדמנויות להוציא ולממש את כוחותיו על מנת לקשט את "ארמון המלך" במעשיו הטובים, מחשבותיו הנאצלות. רצונותיו וכיסופיו הטהורים….
הצייר העצל הוא החלק שבנו שיודע שלא יוכל לעשות שום מעשה ללא עזרת המלך וכי כל אשר יעשה יעמול וישיג בזה עולם אינו אלא מתנה גמורה הוא מאת המלך… כל הצלחותיו ויגיעתו אינם באמת שלו אלא שייכים הם לאחד שאין מלבדו. וכל אשר יעשה תחת האדמה שלו הוא… ואין לעמלו שום ממשות ללא מתנת שמיים גמורה…
כאשר שתי הידיעות הללו חוברות בתוכנו יחדיו בשלמות – משהו מיוחד קורה…!! כל העמל שאנו עמלים משתקף בתוך הביטול הגמור שלנו לידיעה כי אין עוד מלבדו …
ואז ורק אז… כאשר שני הפכים אלו הופכים לאחד – ארמון המלך מתמלא בתפארה בבחינת "ישראל אשר בך אתפאר"…
ומה היא השמש..? מה היה קורה לולא השמש הבציעה בדיוק ברגע הנכון והשליכה על ידי קרניה המאירות את תמונת העמל על פניו של הקיר השחור שאין לו מעצמו כלום? (כמו ספירת המלכות שצבעה שחור המייצגת את האמונה בבחינת שאין לה מעצמה כלום….)
השמש היא אור נשמת הצדיק… ככתוב עד בוא השמש (עד בוא נשמת משיח.. ואף יעקב אבינו מכונה "שמש" כפי שאומר רבינו בליקוטי מוהר"ן בתורה א) … השמש היא חכמתו של הצדיק עצותיו ורוחו אשר מלווים אותנו במסענו בעולם ומאירים לנו כי כל אשר עמלנו אינו באמת שלנו ושלא נטעה לחשוב כי משהו בעולם שלנו הוא ועל כן ראויים אנו בשל כך לשכר בדין ובצדק אלא מאירים בנו כי למרות שעלינו לעמול ללא הרף באמת הכול מתנת שמים הוא ותו לא …
הצדיקים מעוררים אותנו מצד אחד לעמול ללא הרף במלאכת עבודת הבורא… ומצד שני מאירים בנו את הידיעה שכל מה שהשגנו מתנה הוא מאת בורא עולם… מחברים בתוכנו את ההפכים ומעירים את השכל הא-לוקי הטמון בנו אשר רק הוא יוכל להכיל הפכים אלו….
בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור" (ואין היא כלל שלך) ויחד עם זאת – "אין אתה רשאי להיבטל ממנה" (ועליך לעמול ללא הרף)..
יהי רצון שנזכה להכיל את אור התורה בלב אשר כולו מבריק מעמל הניקיון ותוכו חלול ומבוטל לאור השם ללא תחושת עצמו כלל…..
