ממשיך את הדרך בנחרצות גמישה

סיגל אהביאל

רבינו שוכב על מיטת חוליו כשמצבו הגופני הולך ומדרדר.

רבי נתן תלמידו הנאמן, המופלא ביכולת שלו להבין את עומקי המסרים של רבו, יושב לידו.

כשהמבטים שלהם נפגשים, רבי נתן קורא את המסר הניבט בעיני רבו

"מה יהיה עליך, תלמידי האהוב? איך תשכיל לעמוד בכל מה שאתה עתיד לעבור?"

הרב הקדוש, מורה הדרך ומעורר ההשראה נאסף לגנזי מרומים והתלמיד נשאר לבדו.

רק האש של רבו נשארת איתו, כשהיא בוערת בבערה עצומה בתוכו.

כנושא האבוקה של "עניינו של רבינו" עובר רבי נתן ניסיונות קשים ובלתי פוסקים.

ניסיון אחד ומידי היה שהתלמידים הנותרים התחלקו לשני מחנות.

בעוד מחנה אחד מתנגד להעביר את שרביט ההנהגה לידיו, המחנה האחר סובר בדיוק להיפך.

בעוד שאלו מתנגדים אלו רוצים להכניס את רגליו הרועדות ביראת שמים של רבי נתן אל נעליו הענקיות של הרב'ה הקדוש.

שרה ביתו של רבינו הקדוש עמדה בפרץ מול המתנגדים.

בכוחה הגדול הוכיחה שדעתו של אביה היתה שרק רבי נתן תלמידו המובהק אכן יכול להיות ממשיך הבשורה.

רק רבי נתן הבין את דעתו ואת תורתו באופן העמוק והנאמן ביותר למקור.

אך עתה הגיע הניסיון הקשה יותר.

כשהתקבל על דעת כולם שרבי נתן הוא ממשיך הדרך ונושא הבשורה,

עמד עתה רבי נתן מול  האתגר  כיצד ממשיכים את הבשורה בלי להסתיר את אורו של רבינו.

בלי לקחת הנהגה שתכסה על עובדת היותו האחד והיחיד שלא יהיה אחריו אלא משיח שיביא את בשורת הגאולה.

החסידים יושבים יחדיו לשולחן. רעווא דרעווין. סעודה שלישית.

השמש נוטה לשקוע והלב הומה בגעגועים לשבת קודש ההולכת ומתפוגגת

ומפנה את מקומה לששת ימי המעשה.

מנהג היה בקרב החסידים היושבים יחדיו בסעודה שלישית שהרב'ה פוצח בניגון וכל החסידים אחריו.

כולם שותקים.

העיניים מופנות אל עבר רבי נתן שיושב בראש השולחן.

הצפייה שייקח את ההנהגה  כהרב'ה החדש מורגשת באוויר.

רבי נתן יושב ושותק.

פניו מאדימות כמי ששרעפי קודש מרצדים בראשו ובליבו.

שתיקה.

ואז פותח רבי נתן את פיו ואומר אט אט "בשלב הזה רבינו היה שר".

החסידים שרים עם רבי נתן ומבינים – התלמיד הקדוש יודע מיהו רבו יותר מכל אחד מהם.

רבי נתן הוביל את העדה והעביר את המסורה מבלי להסתיר ולו במטי מעט את אורו של רבו.

כמה גבורה וענווה נדרשה ממנו לוותר (לכאורה) על ההוד וההדר של כתר "הרב'ה".

כמה נאמנות לאמת ולרבו הקדוש.

כמה יראת שמים שלא לזוז מרצון ה' וגם לא במטי מעט.

כמה ידיעה והכרה בערכו של רבו כהמנהיג האחרון.

מספרים שככול שגבר הלחץ על רבי נתן לתחוב את רגליו לנעליו של רבינו

מצאו אותו צועד ביער הלוך ושוב ולוחש בלחשי אש – "אני יודע שאני לא הרב'ה".

הוא ידע. הוא לא התבלבל לא מהכבוד ולא מהיוקרה.

רק דבר אחד עמד לנגד עיניו  –  האמת הצרופה של רבו.

לא הוא יסתיר אותה מעם קודש.

ובכך החל מסע ארוך בן שנים רבות בהן רבי נתן החייה את דעת רבו בקרב לבבות רבים.

ניסיונות ומניעות אין ספור עמדו בפניו כשהם מטלטלים אותו וממלאים את ליבו במרירות קשה,

אך אף פעם לא הצליחו המניעות לעצור אותו מלהמשיך.

המתנגדים שקמו עליו היו רבים ותקיפים. מאיימים על חייו.

הלשנות ורדיפות על עובדת היותו מדפיס לא חוקית את ספרי רבינו היו מנת חלקו חדשים לבקרים.

מחלות במשפחה.

מצב כלכלי ירוד שלא אפשר לממש את רצונותיו העצומים.

הוא חלם להקים בית תפילה עבור הבאים להתפלל על ציונו הקדוש של רבינו באומן

ולהוציא עוד ועוד ספרים שיפרסמו את דעת רבינו.

כל אלו דרשו סכומי עתק שלא היו בנמצא וגם לא באופק הנראה.

מול כל המניעות הניסיונות והרדיפות רבי נתן נקט שתי הנהגות והלך איתן בעקשנות רבה.

מצד אחד מעולם לא נלחם בכוח ובתוקף מול הרודפים ומול המניעות

ומצד שני מעולם לא נכנע, לא עצר ולא התייאש.

מול כל אלו הוא שוב ושוב לוקח את נשק אבותיו בידיו ונושא תפילה לא-ל עליון

מתוך לב נשבר ובוער בערת קודש – שיעזור לו ויצליח את דרכו.

אמונתו האיתנה בבוראו ובאש נשמת רבו מחזיקים ומעודדים אותו.

שני אלו בוערים בתוכו ודוחפים אותו קדימה לבנות בתי תפילה,

ולכתוב עוד ועוד ספרים ולעורר לבבות בנחישות עצומה.

ומהווים עוגן פנימי שמייצב ומחזק אותו גם כאשר בלית ברירה הוא נאלץ להתגמש ולהתחדש שוב ושוב לנוכח הכישלונות והניסיונות הרבים. וכל זאת מבלי לאבד את התקווה.

בתפילת שחרית אנחנו משבחים את ה' ואומרים "לא נתן למוט רגלינו".

רבינו השתמש במילים אלו כדי לתאר את מצבנו

אנו לולא היה רבי נתן ממשיך את דרכו ומורה אותה לרבים

"לא נתן? למוט רגלינו".

לולא רבי נתן שהחזיק את הגחלת בעודה חורכת את כף ידו,

ולא הרפה ממנה עד אשר היה בטוח שתעבור מדור לדור ולא תכבה עד ביאת משיח – אנחנו הבאים אחריו, מטות היו רגלינו.

אלו היו נחישות וגמישות שחברו באדם אחד –  והאירו את דרכנו.

יום פטירת רבי נתן ב-י' טבת מעיד על תכלית חייו –

להיות דוגמא חיה לדעת רבו, שגם כאשר נראה שהכל נחרב,

לא להרפות מתפילה ואמונה.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…