חודש מנחם אב כשמו כן הוא – אבא שלנו מבקש נחמה על בניו ששולחו 'ברגע קטון' ובחמת זעם משולחנו ומאז ליבו דואב על כי ש'בכל צרתם לו צר'.
ברגע אחד קטון ניבטו דינים קשים מעיניו האוהבות של אבא ומצאנו את עצמנו נזרקים ממנו והלאה.
שוכנים במרחבי הררי הבלבול, תהומות הפחד, חשכת החיפוש באפלה ונטישה מבהילה של עצמנו ושל כל מה שיקר לנשמתנו.
ועתה אבא שלנו מבקש נחמה. נחמה עלינו בניו שהתרחקנו ועדיין לא מוצאים את דרכנו חזרה לארמנותיו.
איך מנחמים אבא מתגעגע על כי עדיין לא הגיע הזמן שנשוב חזרה הביתה אליו?
מראים לו אף אנו את געגועינו. מעידים על עצמנו שמרוב כיסופינו כבר איננו מתרשמים מכל הניצנוצים המתעתעים והמרחיקים ובכל נפשנו רק מחפשים את קרבתו בתוך המרחבים השקטים של הנשמה והצדיקים.
קוראים בעיון את 'מכתביו' ששולח לנו בתוך תורתו, תורת חיים, המחכימה ומלאת הנחמה.
וגם.אף אנו שולחים לו מכתבים אוהבים מלבבות בוערים – תפילות מעומק הלב ודיבורי ערגה מעומק הנשמה.
ואף מפליאים לעשות ואוהבים זה את זה, אנחנו הילדים, תמיד תמיד גם כשאנחנו "לא מסתדרים" וגם כשאנחנו "לא דומים" וגם כשאנחנו מאוד פגועים וכועסים.
כי בנים שאוהבים זה לזה מנחמים לב אבא אוהב. לפחות כך גם במרחקים יש להם לבנים אחד את השני להזכיר זה לזה שלא אבדה תקוה ולא נדם הלב.
חודש טוב ומבורך!
