חז"ל אומרים "שונא מתנות יחיה" אוי ווי.. מה יהיה? מי לא אוהב מתנות מתוקות באמצע החיים? איזה פרח מלבלב.. איזה אגרטל מרחיב לב.. או סתם עוגה.. חיוך.. תשומת לב..
אסור? לא טוב לאהוב לקבל? ואולי רק קצת? או לפעמים?
אין מי מאיתנו שלא אוהב לקבל. גם אלו שמסתירים זאת או לא מגלים זאת לעצמם. מתנה מהאחר מלווה בעטיפה קפדנית צבעונית וחיוך מרוגש מעידה על אהבה קרבה ואפילו על הערכה. נפלא לקבל. ונפלא גם לתת.
אלא שחז"ל מגלים לנו כאן סוד גדול והוא ההבדל בין לאהוב לקבל ובין להזדקק לקבל. לאהוב לקבל זו ברכה. להזדקק לקבל זה כבר סיפור אחר….
איך נדע מה ההבדל?
אם אנחנו מאלה שהמתנה שאנחנו מקבלים משמחת אותנו מרחיבה את ליבנו ומרוממת אותו – סימן שאנחנו יודעים לקבל. יודעים לאהוב לשמוח ולשמח.
אך אם אנו מאלה שהעדרה של מתנה שציפינו לה.. ייחלנו לה.. נזקקנו לה.. – שובר אותנו. מעציב אותנו. מרסק אותנו. משאיר אותנו "בודדים בעולם". סימן הוא לנו שעברנו מלהיות אוהבים לקבל לנזקקים לקבל..
שתלויים אנחנו באחרים וחוזק ליבנו נשען על המושכים בחוטי ליבנו ולא בידנו..
על כך אומרים חז"ל – "שונא מתנות יחיה" כי מי שמתנות (בין גשמיות בין רוחניות) הן לו כתוספת נחמדה משמחת ומאירה – חייו חיים טובים.
בעוד מי שנזקק לנתינה של האחר כאוויר לנשימה על מנת להרגיש בעל ערך, אהוב בעיני עצמו ורצוי בעיני רוחו – ובלעדיה מרגיש חסר ערך נפול שנוא ודחוי – אין הוא נמנה על החיים חיים טובים.. ועל כך אומרים חז"ל "הנזקק לבריות חייו אינם חיים".
ומסביר רבי נחמן – "הנצרך לבריות" למלא סיפוק נפשו – "חייו אינם חיים" של עצמו. אלא שחייו נתונים בידי אחרים.
יתנו? – יחיה!.. לא יתנו? – יקמול..
יהי רצון שנזכה להיכתב בספר ה"חיים"! להיות מאלו שחיים חיים אמיתיים. חיים שלהם. . חיים ממקור החיים. . חיים מהחותך לכל חי חיים..
