על מה מכוונים את הלב בפורים?
איך מתחברים ומנצלים עד תומו את הזמן הגדול הזה?
מעבר לכול המצוות היקרות, "המרשרשות", התחפושות, הצלופנים והמתנות איש לרעהו ומבעד למפגשים שמחברים בין כולנו באהבה, כדאי גם לשים את הדעת על הזדמנות פז שמתגלה בפורים.
הזדמנות למחות את קליפת המן עמלק ממסתרי הלב. מדובר בקליפה חמקמקה וחצופה במיוחד שמתעקשת באופן יוצא דופן לא לשחרר את 'הפרי', כלומר את הלב שלנו.
הקליפה הזו מסתתרת בחדרי הלב ומשדרת מחשבות ייאוש עמוק עמוק עמוק פנימה.
למשל מחשבות שמחדירות לנו אמונה כוזבת כגון-
"בחיים לא אצליח"…
"כולם שונאים/ מזלזלים/ מואסים בי"..
"אני לא שווה כלום. אבל ממש כלום. כישלון מוחץ".
"גם אם יש נקודות טובות בכל אדם, אלו תיאוריות נחמדות שלא נוגעות לי אישית".
בפורים זה הזמן לצעוק לצעוק ולצעוק שיימחה כול זכר של המחשבות הללו בתוכנו.
ואז להתחנן להתחנן ולהתחנן שבמקום מחשבות עמלקיות יכנסו בנו מחשבות 'מורדכאיות' כמו למשל – "אין שום פחד!! כול עוד אני בחיבור עם השם ועם התורה אעמוד ביציבות ובאמונה מול כול הקשיים".
"יש בי טוב נצחי והוא יאיר את החיים שלי באור השמחה והאהבה".
וגם לבקש על נפשנו שיחדרו אל עומק ליבנו מחשבות 'אסתריות' כמו למשל – "גם כשהכול נראה אבוד בכוחו של מלך העולם להפוך הכול לטובה עצומה".
"אין טעם להתחנחן לבשר ודם כי הישועה האמיתית היא רק מבורא עולם".
מחשבות אלו יאירו את ליבנו ויסלקו את החושך מפני באור ויתקיים בנו ונהפוך הוא שתשלוט נקודת היהודי שבנו על שנאת העמלק כלפינו.
שיהיה לכולנו פורים שמח
באהבה
סיגל אהביאל
