ברוך ה' נמצאים אנו בימי שמחה, חגים וזמנים לששון הבאים עלינו ועל כל עם ישראל.
זוכים אנו לראות חסדי ה' כשאנו חוגגים בקרב המשפחה ורואים את הדור היפה שמקימים האחים והגיסים שלנו, וכשאנו הולכים לבית המדרש בחג או בשמחת תורה ורואים את האבות ובנים רוקדים בגיל ובשמחה עם התורה הקדושה.
בטוחני שלרוב הקוראים מיותרות השורות הבאות, אך היות ולי הם חשובות, אשיח ואשפוך בקולמוסי מדם לבבי בתקווה שלא אשעמם אתכם.
כפי שהבנתם קוראים נכבדים ואהובים, ברצוני לדבר על רגשות הקנאה, אשר צפים ועולים בי כאשר אני שואל את עצמי: רגע, איפה אני בכל התמונה הזאת??? מרגיש אני איך הריקנות צובטת בלבי ומאיימת לאבד כל חלקה טובה בקרבי!!!
כבונוס לרגשות הקנאה עולים בי רגשות אשמה ונקיפות מצפון. וכך אני אומר לעצמי: אינך מתבייש?! לקנא באחרים?!. לא מספיק שלך אין, אתה רוצה גם שלאחרים ח"ו לא יהיה? קשה ההתמודדות עם רגשות אלו.
ראשית, עלי להרגיע את עצמי מרגשות האשמה. רגשות אלו הם טבעיים, ועולים הם מעצמם, וכמו שאנו רואים אצל רחל אמנו. רחל הצדיקה שמסרה במסירות נפש מוחלטת את הסימנים לאחותה לאה. והנה לאה ברוך ה' נפקדה והיא עקרה.
אומר הפסוק: 'ותקנא רחל באחותה'!!! רש"י אכן מבאר שקנאה במעשיה הטובים, אמנם יש מפרשים המסבירים שאכן רחל קנאה בה קנאה טבעית. גם אצל חנה מוצאים אנו את עגמת נפשה וקנאתה בצרתה פנינה, אשר לה עשרה ילדים ולה אין אפילו אחד.
בהקשר לכך שמעתי עובדה מפעימה: האדמור ה'בית ישראל' מגור זצ"ל שיכל את כל בניו ומשפחתו בימי השואה. קרה פעם בעת שמחה משפחתית חשובה, שאיחר להגיע לשמחה.
כששאלוהו על כך, הגיב: שלקח לו זמן רב בכדי שירגיש שמחת המשפחה כשמחתו האישית. ובכאן יש לנו חיזוק גדול שאם אנשים במדריגת ה'בית ישראל' גם כן היו עמלים בנסיון זה, והיו צריכים להתחזק, מה יאמרו אזובי הקיר.
לכן, איני צריך לבוסס בנקיפות מצפון אלו, אלא לדעת שרגשות אלו הם אכן טבעיים, ואין צורך לכעוס על מחשבותי אלו, רק לנסות להתמודד איתם.
כעת נותר לי להתמודד עם רגשות הקנאה. לצערי, על אף שעיינתי בספרי המוסר, לא נכנסו דבריהם בלבי. עד שראיתי עצה אחת שכן עזרה לי מעט, והיא: אהבת ישראל. כאשר נתחזק באהבת ישראל לאהוב כל אחד ואחד כבר פחות נרגיש את הקנאה היות ואנו מרגישים כאילו הוא חלק מאתנו.
פירות וויטמינים אלו נקטפים מ'יערות דבש' (ח"ב פ"ה) לרבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל וזה לשונו:
'והנה יתר הרפואות הם כאשר אמרתי: להיות אהבה ושלום בישראל, ולאהוב איש את רעהו בנפשו ומאודו, וכל אחד יהיה דבק לו במחשבתו כבן וכאח, והעושה כן, זוכה לדברים הרבה… ואם יאהב כל ישראל כנפשו, הרי הבנים בניו, ולכל בני ישראל יהיה כאב וכאח, אין הבדל בינותם, אב אחד לכולנו, ובנים אנחנו, בני איש אחד, גוף אחד ונפש אחת… ובפרט בביטול הקנאה ותאוה וכבוד, להיות אהבת כל איש חקוקה בלבו, במי יתקנא, בכל אדם מתקנא חוץ מבנו…'.
כאשר נחזק בלבנו באופן קבוע ותמידי, את אהבתנו כלפי כל אחד ואחד שהוא בן ישראל, בנו חביבו של הקדוש ברוך הוא, לכל יהודי ויהודי יש את המעלה המיוחדת שלו, שבו הוא חביב ביותר לפני אבינו מלכנו. כולנו אחים, אני אוהב אותו ואותם, אני רוצה שיהיה לו ולכולם שפע טוב. זוהי הדרך העיקרית להתגבר על הקנאה. היות ואנו אוהבים את הזולת נשמח בשמחתם.
אחים אהובים ויקרים כל אחד בשמו הטוב יבורך, נוכל להתחזק בדברי המדרש שוחר טוב (תהילים לז,א) האומר כך: '…קנא לי! שאלולי הקנאה אין העולם מתקיים לפי שאין אדם נוטע כרם, ואין אדם נושא אשה, ואין אדם בונה בית…'. הקנאה הטבעית שהבורא נטע בבריאה, היא הגורם המדרבן גם אותנו, לקום ולפעול, להתאמץ ולא להרפות, להתקדם ולא לסגת אחור.
נוכל גם כאשר אנו מתפללים על עצמינו ועל חברינו, להוסיף באופן קבוע תפילה נרגשת לאבינו מלכנו: אנא, עזור לי לשמוח בשמחת האחר, ולא לקנאות בו חס וחלילה.
אנחנו מאמינים בני מאמינים בדברי אליהו הנביא זכור לטוב, ש'הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו אהבה גמורה'. הקב"ה בוחר דוקא בנו, שנתקרב אליו, שנוכיח לו ולסובבים את אהבתנו כלפיו ואת עמידתנו בנסיון. אם כך אולי הם צריכים לקנאת בנו…
יזכנו ה' שיתקבלו תפילותינו, שנזכה להפקד לטובה במהרה, ובנתיים שלא יעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים. שנזכה לשמוח בימים אלו שמחה אמיתית מכל הלב ועל ידי השמחה יושפע עלינו שפע שמחות. וכמו שאומרים גורי האר"י ז"ל לגבי חג הסוכות: 'שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח'. אמן.