לשחק מחבואים עם בורא עולם

החפץ בעילום שם

מסופר כי נכדו של ר´ ברוך ממז´יבוז´ הנער יחיאל מיכל (לימים , הצדיק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע) , שיחק פעם בילדותו עם נער אחר במשחק המחבואים. הוא התחבא היטב וחיכה שחברו יחפשהו. כשחיכה זמן רב יצא ממחבואו, אבל חברו לא נראה בשום מקום. עתה הבחין הנער יחיאל, שחברו לא חיפש אותו כלל וכלל. הוא פרץ בבכי ובא במרוצה מתוך בכייה אל חדר סבו הקדוש והתאונן לפניו על "חברו הרע". זלגו עיני רבי ברוך דמעות ואמר: "כך גם הבורא אומר כביכול: 'אני מחביא את עצמי, אבל אין איש רוצה לחפשני'. אין איש רוצה לחפשני'

 

הטיפול בסיפור שלפנינו מצריך ראשית כל התייחסות לאחד היסודות במשנת החסידות. הכלל המרכזי של תורת החסידות מקופל במשפט: "לית אתר פנוי מיניה" כלומר אין מקום פנוי ממנו יתברך. המציאות כולה מלאה את הנוכחות האלוקית .

 

כך ניתן בעצם למצוא את הנוכחות הזו בכל מצב, בכל דבר, בכל דיבור ובכל מחשבה. הבעש"ט אמר שבתחילה היה לו קשה לשבת עם אנשים שדברו על ענייניים של חולין, אולם משלמד את סוד היחוד הגדול הזה האומר כי בכל דיבור ודיבור ואף דיבור של חולין יש הארה מנוכחותו יתברך, שוב אין הוא מתקשה לשבת ולהאזין לשיחות החולין של הסובבים אותו, שכן הם אמנם מדברים דיבורים סתם , ואילו הוא שומע משמעויות עמוקות העולות מתוך הדיבורים. זוהי התפיסה בה מקשיב ר´ ברוך לדברי נכדו.

 

הבכי על כך שהוא התחבא ואיש אינו מחפש אותו, איננו נשאר בתחום המצומצם של צערו של ילד במשחקו, אלא הופך להיות לצער הבורא על שאין מחפשים אחריו. לאור הגישה הזו נבחן את הדברים הפשוטים בדרך מעמיקה מתוך הבנה כי הדברים שלכאורה נראים כדברי חולין ופשוטים , יכולים לפתוח בפנינו פתח להארה עמוקה הרבה יותר. הסיפור שלנו חושף נקודה עמוקה ביותר במשחק המחבואים.

 

הגישה הפשוטה אל המשחק הזה אומרת שהמתחבא רוצה דבר אחד, והוא שלא יתפסו אותו. השקפה עמוקה יותר מגלה כי למרות שהמתחבא רוצה שלא יגלו אותו, הוא נהנה מן העובדה שהאחר מחפש אחריו. העובדה שלמישהו אכפת היכן אתה נמצא היא עובדה מחמיאה. יש כאן מעין התרחקות שבבסיסה מונח הרצון והתשוקה לחזור ולהתאחד שוב. בכיו של הנער על כך שחברו כלל איננו טורח לחפש אחריו , מביע פגיעה עמוקה , כביכול כלל לא אכפת לו ממנו. מצידו של החבר "הרע", יכול המתחבא להמשיך ולהישאר במחבואו לעולמים והוא, האמור לחפש אחריו, כלל לא יתגעגע אליו. הפגיעה היא גדולה. הילד בוכה.

 

ר´ ברוך איננו משאיר את הדברים ברמה הפשוטה שלהם. הוא משליך את כל שראו עיניו להבנות עמוקות הרבה יותר. הפסוק המונח בבסיס ההבנה הזו הוא: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". יש כאן הסתר בתוך הסתר.

 

ההסתר הראשון הוא הסתר בו המחפש חש עדיין כי הבורא מסתתר מפניו. הסתר שכזה הוא בבחינת הצבת אתגר לכל מבקש ה' – האדם חש שהבורא מתחבא ממנו והוא יוצא לדרך החיפוש אחרי אלוקיו. זוהי דרכו של הבורא. יש והוא מתרחק מן האדם דווקא כדי לגרום לו לחפש אחריו ולבקש אותו.

 

חז"ל מלמדים אותנו כי האמהות היו עקרות משום שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. הקב"ה יוצר את החסר, על מנת לגרום לאדם לצאת מעצמו, להפוך את העולם ולחפש אחר הפתרון , לבקש להתחנן ולהתפלל לחזרה למצב של גילוי פנים.

 

המצב הקשה עליו מדבר הפסוק הוא : "ואנכי הסתר אסתיר". מדובר כאן על הסתר בתוך הסתר. כשיש הסתר בתוך הסתר משמעות הדבר שהמחפש כלל איננו יודע שעליו לחפש. כאן נוצר נתק. הקב"ה מסתיר את עצמו מאתנו אולם הפרשנות שאנו נותנים להסתר הזה היא שעלינו להפסיק לחפש. מצב זה של הסתר פנים עם כל הקושי שבו הוא עדיין מצב בעל משמעות גדולה לקרבה שבין האדם לאלוקיו שכן – דווקא הריחוק יוצר את הרצון להתקרבות.

 

לצערנו הגדול קורה לעיתים שאנשים הנפגשים עם ההסתר הנוראי של בורא עולם מאיתם , מגיעים למסקנה שאין שוב אחרי מי לחפש – השאלות מסתיימות , הויכוח מסתיים , ואפילו קריאות התיגר כלפי בורא עולם הולכות ונחלשות. והבורא , הוא שהסתיר את הפנים כדי שיטרחו אחריו לבקשו , נכנס לחדריו הפנימיים ובוכה כביכול: "למה באתי ואין איש , קראתי ואין עונה".

 

לעתים חולפות שנים עד שהאדם מבחין כי הקב"ה פונה אליו. השכינה בכל מקום ופנייתה אל האדם היא נצחית וקבועה. קרבתו או ריחוקו של האדם מאלוקים תלויה ביכולתו לשמוע ולהקשיב: 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'. זוהי הדרכה לאו דווקא לימים הנוראים. הקירבה היא תמידית והפנייה היא תמידית. ומה קורה אם האדם "לא שומע" ? על כך אומר הנביא : וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: (זכריה פרק ז פסוק יג) – מדה כנגד מדה.

 

נוכחותו של אלוקים היא לא רק במציאות העוטפת אותנו אלא היא גם באדם עצמו, וכשם שתפקידו של האדם להאזין ל- 'אני ה" הבוקע מן התורה ומן המציאות כולה, כך עליו להאזין ל- ' אני ה' ' הפורץ מתוככי ה- 'אני' העצמי של האדם.

 

ההסתרה , הכפירה , ואפילו חוסר היכולת למצוא ולהפגש , הם כולם חלק מהדיאלוג המתמיד בין הקב"ה לבין האדם ואף היכולת לשוב בתשובה היא חלק , וניתן אף לומר – תוצאת הדיאלוג. אלוקים לעולם אינו חדל להאיר בתוככי המציאות ובתוככי האדם , והאדם עצמו תמיד יוכל להתחבר, להפגש ולהאחז באותה הנקודה. לעיתים על ידי עצמו – ולעיתים אפילו על ידי הקריאה הקורעת מתן תשובה לשאלה , לעיתים על ידי עצם הדיבור המפלח את השמים , המגיע ומושך עימו את האדם עד כסא הכבוד , עד מקום כבודו – הנסתר והנעלם מעין כל – 'איה מקום כבודו' ?!

 

עלינו לרדת לעומקו של "משחק המחבואים העולמי" ולהבין כי מאחורי ההסתר הגדול, קיימת קריאה גדולה לקראת חיפוש שיביא בסופו של דבר לחשיפה ולהתחברות .

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…