עכשיו בימי ספירת העומר עליהם אומרים חז"ל כי כל יום שווה בערכו הרוחני לשמונה ימים מימות השנה הרגילים בשל בכוחו האדיר לשנות מהותית את החיבור שלנו אל הטוב שבנו – ראוי לנו לשאול… ובכן – מה מבקש השם מאיתנו? לאן מכוונים ימים אלו ומה עלינו להביא מנחה להשם בסיומם?
על שאלות אלו עונה נוסח הברכה של ספירת העומר… "שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה להשם..!!!!"
איזו מנחה חדשה רוצה השם? מה הוא מבקש מאיתנו? איך מביאים לו מנחה חדשה?
שירה חדשה
את התשובה לכך כבר קיבלנו בליל הסדר… ערב הספירה בלילה בו יצאנו ממצרים מעוטרים באורות מן הגאולה האחרונה כבר רומז לנו השם איזו מנחה חדשה רוצה הוא מאיתנו. בהגדה אנו אומרים "הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה. ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה!!!!!"
זה מה שהוא מבקש – שירה חדשה.. מנחה חדשה…. תביאו אלי שיר חדש ….
בכל אחד מאיתנו מתנגן שיר. ניגון פנימי עמוק של שירה להשם. כל הבריאה כולה אומרת שירה להשם כפי שאנו קוראים בפרק שירה- החיות הצמחים העצים האדמה המים… וגם נשמותינו אומרות שירה להשם… מהללות ומשבחות אותו…
ועכשיו רוצה השם – שירה חדשה!!!
מהיכן נמצא שיר חדש?
נקודות טובות
גם כאן לא עוזב אותנו השם יתברך ומגלה לנו על ידי הצדיק כיצד נביא אליו מנחה חדשה שהיא ניגון חדש ..
אומר רבינו בתורה סג בחלקו השני של ליקוטי מוהר"ן כי " עַל – יְדֵי הַנִּיגּוּן נִיצּוֹל (האדם) מֵרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת" הכיצד? "כִּי נִתְבָּרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה עַל – יְדֵי הַנִּיגוּן"
דהיינו כי שתי רוחות ישנן בנו. "רוח בהמיות" ו"רוח אדם". רוח הבהמיות הינה כוחו של המדמה הטמון בנו ומעורר בנו רצון להימשך לתאוות ולעבור על דבר השם המאיר בתוכנו… אך גם רוח אחרת יש בנו והיא רוח אדם שהיא החלק האלוקי הטמון בנו ומושך אותנו ומעורר אותנו לרצות להתחבר לכל דבר שבקדושה ולהתעצם בטהרה…
על ידי שאנחנו מתאמצים לברור בתוכנו את רוח הבהמה ולהוציאה מתוכנו וכן עמלים למצוא את רוח האדם שבנו ולהעצימה בתוכנו על ידי זה אנו מוצאים בתוכנו נקודות מאירות של טוב…. נקודות של צלילים בהירים זכים שכוספים להשם ולאמיתו המופלאה…
נקודות טובות אלו מצטרפות יחדיו ופתאום אנו מוצאים כי מתנגן בנו ניגון מקסים של כיסופים וערגה נפלאה לקדושה.. של רצונות טובים ומחשבות מאירות…. ניגון הנוצר מאותן נקודות כמו תווים קדושים המאירים בנו מעולמות עליונים….
ועוד אומר רבינו בתורה נד בליקוטי מוהר"ן – "כִּי עַל – יְדֵי הנִיגּוּן הנ"ל נִכְנָע הַמְדַמֶּה. וַאֲזַי זוֹכֶה לַזִּיכָּרוֹן שֶׁהוּא בְּחינת מה שיּוֹדֵעַ לְהָבִין כָּל הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם".
רמזים מעולמות הקדושה
הניגון הזה שמתעורר בנו אינו ניגון נעים גרידא זהו ניגון שמעורר בנו זיכרון… זיכרון בהשם… זיכרון מאין באנו … ולאן אנו הולכים… וקונה לנו לב חדש.. לב מבין…. מבין את שפתו של השם המדברת אלינו מבעד לאירועי היום יום…
מבעד למבטו של ה"לב המבין" יהפוך כל אירוע בחיינו להיות "דיבור" ישיר מהשם עבורנו המרמז לנו על עוד נקודה טובה שבנו שאבדה לנו…
עם לב מבין זה שום מריבה כבר לא תתפרש על ידינו ב"הם אשמים" חטוף וחזרה לסדר היום…. שום סטייה מהדרך לא תהיה "אופס טעות" של גרידא והתגלשות חזרה (במקרה הטוב..) אל הדרך הטובה…
אלא שכל אירוע בחיינו יעורר את "היודע להבין" שבנו ויתפרש באופן המדויק והמחבר ביותר אל השם ואל אמיתתו הקוראת לנו לגלות עוד נקודה של יופי הטמון בנו… שלא ידענו עליה מעולם… נקודות של רחמים וסבלנות.. של חסד והתגברות…. של התמדה ונאמנות….
את זה מבקש השם מאיתנו באומרו "והקרבתם מנחה חדשה להשם"… שנגלה נקודות חדשות טובות בתוכנו….
הצליל שבשקט
אומר רבינו בתורה סג בחלקו השני של ליקוטי מוהר"ן "כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאוד, ויש לו כוח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער" – ויחד עם זאת דווקא בספירת העומר אנו אסורים מלשמוע מוסיקה…
זאת כי השם רוצה שלא נימשך אחר ניגונים שנשמעים סביבנו אלא נהפוך לקשובים לניגון שמתנגן בתוכנו.. עד שתתגלה בנו "שירה חדשה"… הנרקמת מנקודות טובות מאירות חדשות שמצאנו בקרבנו…
עוד קצת טהרה… עוד יותר חיבור פנימי ואמיתי לנשמות האהובים עלינו… עוד קצת איפוק מכעס ומטינה.. עוד התמדה בדברי קדושה… עוד שמירה על העיניים והפה… – עוד תווים שייתוספו לניגון נשמתנו המהללת ומפארת ומשבחת לבוראה…
שנזכה לקיים את נוסח הברכה ולהביא בסיומה של תקופת ספירת העומר "מנחה חדשה" מאירה וזכה ניגון חדש ונפלא שתשורר נשמתנו להשם ואשר יתנגן בכל היכלי הקדושה העליונים… אשרינו ישראל!