בס"ד
אומרים חז"ל כי פסח הינו הראשון והראש לכל שלושת הרגלים (פסח שבועות וסוכות) משל לאותה פסיעה ראשונה מתוך שלושת הפסיעות שאנו פוסעים לקראת העמידה בתפילת שמונה עשרה…. הצעד הראשון שמקרב אותנו אל הקודש
פנימה …
ומה היא אותה פסיעה קדושה? מספיק מבט אחד אל תוך בתי ישראל והתשובה כבר שם.. כולנו עסוקים במטרה אחת – סדר, הרחקת המיותר והשגת ניקיון עמוק ופנימי עד כי "בהשראתו" מגיעים אנו לכל אותם מקומות חשוכים אשר "כף" דעתנו לא "דרכה" שם מעולם..
סדר עדיפות
סוד גדול טמון בעניין הסדר לקראת ליל הסדר… לילה שכולו סדר מחודש שסגולתו להוציא אותנו מצריים – סוד סדר העדיפות!!
את כל אחד מאיתנו מנהל סדר עדיפויות המעצב את יומנו… למשל לכל אחד מאיתנו סדר עדיפות בניהול קשריו עם היקרים לו – מי הראשון עבורנו בעדיפות? הבעל? האישה? הילדים? אולי החברים? ההורים? השכנים?…
או שיש לנו גם סדר עדיפות בהוצאות כספיות כגון – בגדים? אוכל? בית? נסיעות? וכן בניהול הבית ובכל תחום בחיינו..
בזמן בירור המיותר בביתנו והחמץ השרוי בו זה הזמן לשאול את עצמנו – למי אנחנו נותנים את הנתח החשוב ביותר ביומנו? למי נשמור את הרגעים של הערות המלאה? למי מוקדשים הזמנים בהם בוער בנו ביותר החשק לחיות?
לעבודה? למשפחה? לחברים? לטיולים? לשינה? למריבות? ליצירה?
לכל אחד מאיתנו יש את הנבחר העומד בראש רשימת החשיבות ושכל יתר הדברים מפנים את מקומם עבורו… בין אם הוא מודע וידוע לנו ובין אם לא…
עבדים היינו….
כאן נכנס לחיינו ליל הסדר ועומדים ה"בנים" שהם פירות מעשינו ושואלים "מה נשתנה?".. ניכר כי קורה משהו בלילה הזה שמעיד כי סדר העדיפות שלנו משתנה… בכל הלילות המשמעותיים לכנסת ישראל שאינם ליל הסדר אנו מתקבצים יחדיו .. עושים קידוש, נוטלים ידיים ואז אוכלים בשמחה ובזמן האכילה מתענגים על דברי תורה מתיקה ואחווה.. אך בלילה הזה משתנה לפתע סדר העדיפות… נראה שישנו משהו אחר שהפך להיות חשוב לנו יותר .. מה הוא?
והתשובה ממהרת להעיד – "עבדים היינו לפרעה במצריים" ובכך מרמז לנו הלילה הזה – ליל 'סדר העדיפויות' החדש – להתעורר ולהתבונן בעיניים חדשות מה "מנהל" אותנו… מי עומד בראש סדר העדיפות שלנו… למי הפכנו להיות עבדים….
"עבדים היינו…" האם באמת רק פעם היינו עבדים? האם היום אנחנו כבר לא עבדים? עבדים לרדיפת ממון? או אולי שמא עבדים לקבל יחס מאחרים? או להנאות הגוף? עבדים לפחדים שלנו אולי?….. אולי לדמיונות שלנו? למטרות שהצבנו לעצמנו? לעיוורון שלנו? שמא לכעסים שלנו?…
ואז מגיע ליל ה'סדר החדש' ומגלה לנו כי ישנה רק דרך אחת לצאת מהעבדות הזו המשבשת לנו את סדר העדיפות בחיינו ומשאירה אותנו עבדים ל"פרעה" כזה או אחר המפריע לנו למצוא דרך לחירות אמיתית… והיא – "ויוציאנו השם… ביד חזקה ובזרוע נטויה.."
אדם לעבדות יולד..
אי אפשר לצאת מהעבדות לפרעה… הוא חזק.. הוא מתעתע.. הוא אומר על האמת כי שקר היא ועל השקר מעיד כאמת צרופה… הוא תחילה מדבר אלינו בפה רך על מנת לטוות את קוריו סביב רהטי מוחנו ואז מבלי שנרגיש כיצד זה קרה אנו מוצאים את עצמנו עבדי פרך לשקריו והבליו…
אך תקווה אחת ויחידה עוד עומדת לנו – "ויוציאנו השם.. ואילו לא הוציא … הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים…"
מגלה לנו ליל הסדר סוד עצום ונורא שצועק אותו השם עבור כל מי שאוזניו קרויות לשמוע – "כי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים! עֲבָדַי הֵם! אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם!!!" (ויקרא)
עבדים אנחנו במהותנו ועבדים נהיה עד סוף ימינו… כפי שאומר הרב אשלג זצ"ל בשם בוראנו – "לא נתתי לכם שררה – נתתי לכם עבדות.."
בליל הסדר אנו עומדים בפתחה של צומת דרכים – לאן נפנה? איך יוצאים ממצריים? ימינה או שמאלה…?
ימינה – עבדות להשם…שמשמעותה אינה אלא כולה חירות אמיתית…. "כי עבד השם הוא לבדו חופשי"…. (רבי יהודה הלוי)
עבדות שכולה מדויקת לעצם מהותנו ומשחררת את נשמתנו לתחושת חופש וסיפוק….
או שמאלה – עבדות לפרעה ומלתעותיו… שכולה צער ורדיפה אחר תעתועיו… מבלי להשיג שום תחושת סיפוק ממשי ותמידי לעולם…
ארבע גישות…
אפשר להיות חכם אפשר להיות רשע או תם ואפשר גם לא לדעת לשאול – לא משנה באיזו גישה ננקוט למצוא את חירותנו בכל מקרה שורש המסע שלנו בעולם יישאר תמיד אותו שורש – "עבדים היינו לפרעה במצריים…." והתשובה אף היא תישאר לעולם רק אחת – "כי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים…." כל מה שנותר הינו רק לבחור להיות עבדי השם ולשים אותו בראש סדר עדיפות בחיינו..
רוצים לצאת ממצריים? כמובן… אם כך יש לנו רק לשאול את עצמנו בכל יום ויום – למי עבדתי היום? ..ובכל פעם שהתשובה תהיה "להשם לבדו!" נמצאנו נמלטים ממצריים… בכל אמירה שנוציא מפינו.. בכל מעשה שנעשה.. בכל מחשבה שנחשוב… נברר עם עצמנו למי עבדנו… האם לשקרינו? לצורך שיחשבו עלינו טוב בכל מחיר? לצורך לשלוט? למגנט אלינו? להציל את נפשנו? להתחבא? להתרגש ולהתלהב?
או – רק להשם! רק לאמת! רק להיות מוכנים לראות בעיניים אמיתיות את נקודת האור שבכל דבר שפוגש אותנו כי מתנה הוא מבורא עולם ישירות אלינו….!! ואז ה"בנים" אשר הם תוצאות מעשינו יעידו עלינו כי אכן השתנה בנו משהו… התקרבנו יותר ויותר אל האמת…
בוחרים לעומת מגיבים
לצאת ממצריים משמעו לעבור מלהיות מופעלים ותגובתיים על פי צו אחיזת ה"פרעה" שבנו הפרוע והמפריע המעביד אותנו לגחמותיו… ללהיות בוחרים ומתבוננים נאמנים להשם ולאמיתו הניבטת אלינו בכל רגע..
כמלאכי מרום…
אומר המדרש רבה – משום שרצה השם להוציא אותנו ממצרים על כן שלח לנו מלאך… ומי היה אותו מלאך? משה רבינו.. שעליו אמר השם "עבד נאמן" … עבד שהפך למלאך …
משה רבינו לא עובד לשום צורך.. לשום תאווה או פחד ודמיון… רק עבדות אחת ממלאה את כל ישותו – עבד נאמן להשם! עבדות שכולה קודש….
אמנם אנחנו לא אוחזים בנפשנו במדרגתו של משה רבינו אך אף על פי כן אורו עדיין מפעם בנו דרך כל הדורות ועד לסוף המסע שלנו בעולם ומעורר אותו להקשיב לקולות המהדהדים בנפשנו – "עבדים היינו לפרעה.."…. ולעומתו – "כי לי בני ישראל עבדים…."
יהי רצון שנזכה לצאת ממצריים בשמחה גדולה ובעבדות
מלאה שלמה וממלאה
להשם יתברך לבדו! אשרינו!!!
