פרשת חטא העגל היא זרקור לכול אחד מאיתנו.
על מה נפלו על ישראל?
על אותו עניין שלכאורה נפל בו משה רבינו – ההמתנה .
משה מוציא את הערב רב ממצריים כי הוא רוצה להביא גאולה כללית עכשיו. הוא רוצה שגם המצריים יכנסו תחת כנפי הקדושה, עכשיו.
עם ישראל חוטאים בעגל משום שמשה "בושש לרדת מן ההר" והם רוצים גאולה פרטית עכשיו.
אותם ערב רב שיצאו ממצרים משום שמושה רבינו זי"ע דוחק את השעה הם אלו שמביאים את עם ישראל לדחוק את השעה ולבקש "עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו" .. ו. . עכשיו!
לא צריך לומר כמה צרות אנחנו סופגים מאז ועד היום על אותן שעות ספורות בהן ישראל לא משכילים לאחוז רוחם ולהמתין עוד טיפה.
ובזה מתגלה כוחו האדיר של סוד ההמתנה .
כמה דחיקת השעה והתביעה למילוי "עכשיו" מתוקה בתחילתה. כמה נעים לקבל סיפוק מהיר.
וכמה מרה היא באחריתה. איזה מחיר היא גובה. ובסוף המתבקש אף הוא עצמו לא מתקבל.
מי שזוכים להמתין באמונה, בסבלנות, עם כוח פנימי יציב ובלי 'לאבד את הצפון' – הם שיזכו לגאולה מתוקה בעיתה בזמנה ובשלמותה.
כשדברים לא 'עובדים' לנו הנטייה הטבעית היא לדחוף. לדחוק את השעה. או לחלופין להתייאש. לוותר על הכול ולהיכנס למרה שחורה.
ישנה דרך אמצע והיא המתנה בכוח האמונה שהאור הנכסף בו יבוא!
והמעניין ביותר הוא שעצם ההמתנה מתוך אמונה היא היא כבר מלאה באור ומציפה אותנו באור.
נמצא שבתוך ההמתנה עצמה נמצאת הישועה..
שנזכה!
