אשתף בהגיגי על השאלה המנקרת והמטרידה לגבי ילדי הדור השני לבעלי תשובה שבמקרים רבים מידי מוצאים את עצמם שבים על עקבות הוריהם ומחפשים אחר משמעות תוך נטישת המחוזות שהוריהם חתרו, עמלו והקיזו דם עבורם – התקשרות לתורת ישראל ואל החברה החרדית.
בתור מי שעוסקת בתחום הנפש מעל שלושה עשורים, באופן טבעי, גיששתי אחר התשובה לשאלה מאתגרת זו בהקשרה הנפשי, החברתי ובעיקר לאור הצורך הבסיסי של כל אדם למלא חיסרון פנימי.
נראה, לדאבון לב, שלרוב בעלי התשובה האמיצים ופורצי הדרך, מפרשים את הצעד האדיר שעשו בהתקרבות ליקר מכל, לתורה הקדושה, מעמדה פנימית שרוויה בהיסוס ספקני משל לעני שמבקש להצטרף לשולחן המלכות וזאת במקום להתקרב בחוויה פנימית של בן יקר שזה עתה חזר ממסע רחוק, בגדיו ספוגי אבק ומיוזעים שברור לו שראוי לו שיתקבל בברכה בשולחן המלך אביו.
ברור, וכמובן שידוע, שכל מי שהתדפק על שערי התשובה במוסדות החברה החרדית, צפוי לפגוש שמירה הדוקה וספקנית של 'פתחי ארמון המלך'.
החברה החרדית מצידה מילאה את תפקידה נאמנה, חקרה ודרשה את מניעי המתקרבים ה"מאובקים" הלוך ודרוש מחשש שמא ילכלכו את "השטיחים (השטחים) המלכותיים".
מכאן שהחזרה בתשובה הפכה להיות בפועל מסצנה שאמורה היתה להיות הירואית ומלאת התרגשות עם תחושות שיבה מרוממת אל השורש לסיטואציה של עזיבת המוכר, הרדוד והמרוחק אל עבר עמידה מול שער ברזל שבקושי נפתח לרווחה ושאותם מחוזות חדשים ונכספים לא פורשים ידיים לעבר הבן השב.
סיטואציה שיוצרת לחץ נפשי, לחץ משפחתי ולחץ חברתי עז.
התגובה הנפשית בקרב דור בעלי התשובה כמו גם בניהם היקרים מפז היא בלתי נמנעת ותוצאותיה קריטיות לעתיד המסע.
אחת מתלמידותיי, יקרה במיוחד, תיארה את חוויית התשובה שלה ושל משפחתה לנוכח החזרה בשאלה של ילדיה במילים:
"ללא קרקע יציבה".
מילים שלדעתי הינן המקור לכל האתגרים של הדור השני.
בעוד לו היו בעלי התשובה נכנסים לתהליך התשובה מתוך ביטחון עצמי בקיום נפרד משלהם לומדים את דרך השם בקצב האמיתי שלהם, אם מהיר אם איטי, ולא פוסעים לעולם התשובה כעני בפתח אלא כ'צומחים מתוך עצמי קיים' – כל החוויה ותוצאותיה על הדור שני היה שונה לחלוטין.
ומדוע?
חשוב להבין את עולמו הנפשי של ילד.
כל ילד זקוק לתחושה של שייכות לשורשים בעלי ערך.
ילד מפרש את עצמו בהקשר לסביבתו.
המשפט המוכר והמשעשע של שיר הילדות שלנו "לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים" אינו רק משפט משעשע אלא שבקרבו מקופלת הבעה של צורך לתחושת עצמי יציב.
משמעותו: "אני שייך למשפחה הכי חזקה" ולכן זה אומר שאני, עצמי, חזק! חזק חברתית כמו חזק נפשית.
משאת נפש של כל ילד.
מכאן שילד שקולט בסנסורים הערים והסמויים שלו כמו גם באוזניו ובמראה עיניו, שהוא משתייך לשורש (אבא ואמא) שמרגיש שהוא סוג ב או שהוא זר בין שייכים – ילד כזה יירצה להתרחק מהמוטיבים הסביבתיים המחלישים וינבור דרך להקיף את עצמו במוטיבים סביבתיים שיגדילו ואף ירפאו את הערך העצמי שלו.
יש להבין – ערך עצמי זה צורך בסיסי באדם ונגזרותיו הן רבות כגון שייכות חברתית והצלחה מקצועית או כלכלית.
ילד דור שני לבעלי תשובה נושא בקרבו את אותה רוח עוצמה ודרישת אמת שירש מהוריו וגם עיניים חדות שמחפשות את הבעתה במכובדות עצמית ותחושת ערך.
אם הוא לא יימצא את הערך העצמי שלו בחברה החרדית הוא ייחפש במחוזות אחרים.
כמו גם שאם הוא לא ימצא את הערך העצמי שלו בקשר עם הבורא הוא יחפש במחוזות אחרים…
וחבל.. כמה חבל..
המחזה הטראומתי, בעיניים של ילד עוצמתי, כגון חנפנות או נחיתות של ההורים כלפי אחרים שלא באמת טובים מהם אלא פשוט שייכים יותר מהם, כמו גם לחלופין שתלטנות של הורים על הילדים במטרה להתאים אותם למסגרת 'הנערצת' והבלתי מושגת – יוצרת קרקע בלתי יציבה (כמו שביטאה תלמידתי היקרה) אצל ההורים כמו אצל הילדים.
אז מה עושים?
והרי אי אפשר לשנות את המציאות.
דור ראשון ושני לתשובה לא מתקבל בזרועות פתוחות.
עובדה!
הזרועות החרדיות יותר מהססות במקרה הטוב או אפילו דוחות במקרה הפחות טוב.
יש לדעת שתמיד הערך העצמי של כל אחד מאיתנו מבוסס על תחושת נפרדות ולא על החברה או כל סממן אחר.
נפרדות משמעותה עצמי יציב כי הוא מחובר לשורש בלתי שביר בין אם הוא אלוקי, רגשי, תודעתי או חברתי.
המשמעות של נפרדות היא – כל מה שעובר עלי מלמד אותי לזהות ללמוד ולחפש את הערך הייחודי שלי בין בהצלחות ובין בכשלונות.
קל לומר קשה לבצע.
מפני שהדרך של בעל תשובה רצופה בדחייה חברתית ובעטייה פירוש עצמי שלילי ושקרי.
ובל נשכח שיש מי שמביט עלינו.
יש מי שלומד מאיתנו על עצמו ומתעצב בתוך תוכו.
לילד חיישנים להכיר את הוריו.
והוא זקוק להורים שהם כהרים גבוהים בלי קשר להישגים חיצוניים. ומחפש אישור שהם אכן כהרים יציבים בתוכם גם כשהולך באופן עקום ולא מוצלח.
תנועת התשובה חטפה השפלות שהן חלק מהמסע של תשובה. והרי לימדונו חכמינו:
הבא להיטהר אומרים לו המתן.
בעלי תשובה אלו אנשים ייחודיים ועוצמתיים שעברו מה שעברו (בתוך חברה שסתרה את בערת הנשמה שבהם) ובחרו בבחירה שלמה בהשם ולכן מגיע להם הרבה מאוד כבוד.
כמה זה נכון בהבנת השכל האנושי.
אבל הבורא, דווקא בשל עוצמתם של בעלי התשובה, חשב אחרת ונתן להם את ניסיון הביזיון.
ניסיון שכזה כאשר הוא נפגש בנפש עוצמתית או נפגש בנפש מתפתלת – יראה שונה..
ולסיום נאמר שבין כך ובין כך הכל הרי מדויק בדיוק של פלס שמיימי. גם עבור הדור הראשון וגם עבור דור השני.
רבי נתן מחזק אותנו בהלכות סימני בהמה וחיה טהורה ד ואומר שמי שמבקש אמת הרי גם אם כרגע הוא טועה והולך בדרכים עקלקלות בסופו של דבר הוא ישוב לאמת ולא רק זאת אלא שהטעות לא תחשב לו טעות משום שכל מטרתה עבורו באמת, היא רק חיפוש אחר אמת.
כמה מעודד.
כמה אמיתי.
כמה עדכני ושייך לדור השני של בעלי התשובה.
ואל נשכח שתפילה היא מעל הכל.
והרי בכוחו של ריבונו של העולם ברגע להפוך הכל לטובה גלויה, וכל מחשבותיו הן רק עבור טובתינו הנצחית.
כל אחד ואחת מאיתנו אהובים למקום ב"ה כמו בנים יחידים.
בהצלחה לנו!!
כיחידים..
כעם..
כמבקשי השם והאמת..
