למה אני כועס?

אלנתן ויסטרייך

שוב זה קורה לי אני כועססס ללא מעצורים עלה עשן באפי, זה מתסכל לחשוב שוב שאין לי שליטה על עצמי, אין לי את היכולת לעצור את זה, האומנם ?? אז אני יושב על הספה מרוקן אחרי המתקפה האחרונה ושואל את עצמי עד מתי ?? מה הגורם שהורס לי את היום יום ? אולי אם אני יבין מה עומד מאחורי הכעס הבלתי נשלט אולי אוכל למצוא את המושכות הנעלמות שלו, אולי יש תקווה וסוף סוף הוא יהיה נשלט הלוואי !

אז איך בעצם הכל מתחיל מגלה לנו רבינו (מתוך תו' יח') אם נתבונן נשים לב שרוב ככל הכעסים הם נובעים מתסכול עמוק שבו אני אומר לעצמי "מה בסך הכל רציתי שהדברים ילכו קצת אפי' רק קצת לפי הסדר הנכון כמו שאמור להיות" ועוד פעם המציאות תופחת על פני כאילו יד נעלמה רוצה אחרת רוצה לשבור אותי והסדר שאני מנסה כל כך לייצב, אז מה אני אמור לוותר ? לתת לדברים ללכת להיכן שהם רוצים ? 

וכאן מגיע הגילוי של רבינו בשעת הכעס מה שנדרש ממך הוא "לרחם" ועל זה מדבר הפסוק "ברוגז רחם תזכור", ולשם הדוגמא נמשיל: ביתי בת השנתיים התעוררה בשתיים בלילה אני קם מבולבל עוד לא מאושש מהשינה העמוקה שנקטעה ובכל הרצון הטוב מגיע אל מיטתה מנסה להפיק מתוך גרוני הניחר משינה את הטון הנעים ביותר "מה קרה" אני שואל "נפל לך המוצץ מתוקה שלי" וכתגובה אני מקבל נהמה גרונית ובכי ממושך, אני נושם עמוק מכחכח בגרוני ומנסה שוב תוך לטיפה עדינה על לחייה והפעם התוגבה חריפה יותר והיד שלי מועפת, כאן אני כבר לא מצליח לעצור הכעס כבר לקח אותי ו… לא משנה ההמשך, מה בעצם קרה כאן אני רציתי לעזור ונדחיתי בבושת פנים אבל היא בסך הכל בת שנתיים עייפה ומפוחדת בטח חלמה חלום מפחיד או משהו כזה למה אני לא מצליח לרחם עלייה להבין אותה – אני שואל את עצמי – אחרת הכל היה נראה יותר טוב, הסיבה היא – שאני רואה את עצמי או בצורה בוטה יותר נאמר אני "מרחם" על עצמי ועל שנתי שנקטעה באכזריות שכזו, כל עוד אני שם את עצמי במרכז האירוע ומתוך נקודת מבט זו אני מסתכל על הסיטואציה אין כל סיכוי שאצליח להבין לליבו משהו אחר מתוק וחסר ישע ככל שיהיה, כדי לרחם על משהו אחר ועוד בשעת כעסי צריך להניח את עצמי ואת צרכי בצד (רק לקצת זמן) להתבונן על הסובבים אותי ועל צרכיהם לנסות להבין לליבם, וכך גם אם אחליט להגיב התגובה תיהיה שונה בהחלט היא תצא ממקום מאוזן יותר מחושב ושקול יותר.

ובמבט יותר עמוק למה אני כל כך מופעל מילדה בת שנתיים מה שייך לכעוס עליה כשהיא כלל לא אשמה, ודוגמאות לזה יש לרוב אנחנו כועסים אפי' כשאין באמת על מי, הילד לא מרגיש טוב או סתם תינוק שכואבת לו הבטן התקלקלה מכונת הכביסה וכדו', מה נאמר אז את מי נאשים בכעס על הסיטאוציה שהתגלגלה לפתחינו, בהתבוננות פנימה נראה שהאמת היא שאני לא כועס על המצב אלא על מי שהביא את המצב הזה שהוא סיבת כל הסיבות, מה שאומר שבשורש אני כועס על ה' יתברך, אני כמו שואל – מה אתה רוצה ממני ?? האם אתה רוצה ל"כופף" אותי בכוח ?? וכאן נחזור לגילוי הגדול, מה שנדרש עכשיו הוא "לרחם", לא ! לא צריך לרחם על ה' ההיפך הוא הנכון צריך להיזכר שהוא זה שמרחם עלינו, אולי זה לא נראה כך אבל לאמיתם של דברים הכל כאשר לכל באמת נובע מרחמים אמיתיים שלו עלינו, רחמים על נשמתינו על החיים האמיתיים שלנו בשורש, ה' לא מוותר עלינו הוא רוצה שנכניע את הגוף והרצון שלו שהכל "ילך" לו לַמַרות ולרצון של ה', שנוכל לשים את עצמנו בצד ולתת להמשהו הגדול ביותר לנהל אותי.  

אז בפעם הבאה ש"זה קורה לי" רגע לפני הפיצוץ אני יעצום עיניים ואנשום עמוק ואני ינסה להיזכר שכל מה שאני רואה זה מנקודת המבט שלי וששמתי את עצמי במרכז, אני אתן לזה עוד צ'אנס לראות מה אחרים מרגישים עכשיו ואיך הם רואים את הדברים בעצם מה ה' רוצה ממני עכשיו, זו עבודה ארוכת תווך שצריכה ליווי של המון תפילות ובקשות מה' אבל לפחות גילו לנו את הדרך והשורש של הדברים.

            

קו השיעורים השבועיים של אלנתן ויסטרייך – 077-4464813 
מקישים 5 ולאחר מכן 3 
כל שבוע בעז"ה בימי רביעי בשעה 18:40
מוזמנים לשתף אחרים:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד מהספריה שלנו:
religious-orthodox-jew-praying-western-wall-reads-torah-jerusalem-old-city-orthodox-jews
סיגל אהביאל
הימים הנוראים הלוא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ימים טובים הם לעם קדוש שמחפש…
מאה אחוז של חצי אחוז
סיגל אהביאל
כשאנחנו רוצים שיקרה שינוי לטובה בחיים שלנו אז מה שהכי תוקע אותנו הוא שאנחנו רוצים שהשינוי יהיה…
היצר הרע הוא לטובתינו
סיגל אהביאל
פרשת כי תצא מפתיעה אותנו ברעיון מהפכני כפי שמסביר רבי נחמן. כי לכאורה הפסוק "כי תצא למלחמה…