בכל אחד מאיתנו יש הר גריזים והר עיבל. כשם שהלוויים היו עומדים בין שני ההרים ומפנים פניהם להר גריזים לברך ולהר עיבל לקלל (חלילה) כך גם אנחנו עומדים ביניהם.

כשאנחנו חושבים מחשבות טובות על עצמנו, על השגחת השם עלינו, על הביטחון שלנו שהטוב והאמת ינצחו את החושך הגדול ביותר – נמשכת ברכה עלינו.

כשאנחנו מפנים את פנינו וחושבים רעות על עצמנו ועל השגחת השם עלינו, כועסים, מאשימים וחוזים רעות שחלילה יגיעו – אנחנו מזמינים רע עלינו.

איך מפנים את הראש לכיוון הר גריזים?

הדרך היחידה היא אמונה!  כי לפני כל מתנה טובה משמיים, השגה רוחנית מלבבת, ברכה וישועה בכל דבר ועניין תמיד קודמת אמונה בטוב השם עלינו, ובאחרית טובה שבוא תבוא. גם אם האמונה סמויה עמוק בתוכנו.

כי השפע שיורד משמיים כולו טוב. אלא שהכלי שנכין לקבל אותו בפועל הוא זה שיצייר אותו בחיינו לטובה או לרעה חלילה.

וזה שורש הבחירה שניתנה לנו.

שבת שלום ♥️

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.