בס"ד
רבי נחמן הביט ברבי נתן תלמידו המובהק והאהוב – לו היה קורא "נתל'ה שלי" – ואמר "כאשר אין אמונה או אז צריכים לעבוד 'עבודות קשות' כדי להרגיש שאנחנו עושים 'משהו' " רבי נתן הביט נבוך ברבו ולא הבין מדוע טורח רבינו הקדוש לרמוז לו כי אין לו אמונה. והרי יש לו קצת אמונה..
אז הוסיף רבי נחמן ואמר – "ומה גרם לתלמידי חכמים גדולים לאבד את השפע המגיע להם לעתיד לבוא?? 'קטנות שהיתה בהם' – זה שהם הרגישו את עצמם כקטנים ולא חשובים…..ועמוק 'בהם' ראו עצמם כקטנים ולא היתה להם אמונה בעצמם!! זה מה שגרם להם לאבד הרבה שפע רוחני שהיה מוכן עבורם."
הבין רבי נתן שרבו רומז לו כי עליו להתחזק באמונה בעצמו.. חיזק רבינו את רבי נתן ואמר לו "צריך האדם שתהיה לו אמונה בעצמו. וידע עמוק עמוק בתוכו כי גם הוא, ממש כפי שהוא, גדול וחשוב בעיניו יתברך – וזוהי גדולתו של הבורא." ועוד הוסיף "יש אנשים שיש עליהם מחלוקת ובלבולים רק בגלל שהם לא מאמינים בעצמם שהם ראויים לאהבת הקב"ה בדיוק כפי שהם"…
שנזכה להאמין בעצמנו – שאנחנו אהובים בעיני בורא העולמים ולעולם לא ניפול בדעתנו לחשוב כי אנחנו לבד בעולם בלעדי אהבתו האין סופית..
