להאיר את המחשכים בנפש

סיגל אהביאל

ימי החנוכה הם הזדמנות חד שנתית להתמקד בכל נפשנו ומאודנו ללא הסחות הדעת, בנתינת תודה על כל הטוב הניסי הגלוי והטוב שחבוי תחת מעטה הטבע, שהרעיף השם עלינו.

דוד המלך מלמד אותנו את חשיבות ההודאה להשם שעל ידה אנחנו מקבלים כוח להתמודד עם כל אתגרי החיים הקשים ביותר.

משל להדלקת אור מתחת 'לעשרה טפחים' המרמזים לעומק חשיכת הנסיונות, הקשיים והערפול הרגשי והשכלי.

דווקא אז לזהות את הרווחה הנסתרת והטובה החבויה מאת השם – כאשר צרות וייסורים מקיפים אותנו מכל עבר.

מסופר על דוד המלך שברח מפני אבשלום בנו שמרד בו וביקש להרוג אותו.

הוא היה אז בצרה גדולה מאוד. לא רק בגלל שבנו הנהיג מרד נגדו אלא שחז"ל חושפים שגם היצר הרע תקף אותו במחשבות של האשמה וכעס עצמי על כך שרדיפת אבשלום באה לו בגלל שחטא עם בת שבע.

לומדים זאת מהפסוק (בתהילים):

"רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלה" – שמפרש שם רש"י שמחשבות שליליות, עכורות ושחורות רדפו את נפשו של דוד (והרי ידוע שחז"ל מעידים שכל מי שסובר שדוד חטא אינו אלא טועה).

ולא רק זאת אלא שגם אומרת הגמרא בסנהדרין קז שמרוב היגון והצער שמילאו את ליבו של דוד, הוא חשב לרגעים קלים לעבוד עבודה זרה ולעזוב את דרך השם.

נשמע מוכר? מי מאיתנו לא פגש בתוכו אי פעם בחייו ייאוש עמוק עד כדי רצון חולף או חלילה שובת קבע "לזרוק את הכל"..

ודווקא כאן התגלתה גדולתו של דוד המלך והוא מגלה לנו את כוחה של נשמה יהודית ושל נר חנוכה.

איך בדיוק?

ידוע שהשם ברא את העולם עבור הבחירה.

משמעות הדבר שביד כל אחד ואחד מאיתנו בין הקטנים ובין הגדולים שבינינו, לבחור כיצד לפרש את כל המקרים שקורים לנו – פירוש לטובה או פירוש לרעה.

גם דברים טובים אפשר לנו לבחור לפרש לרעה כמו שאת הדברים הרעים נוכל לפרש לטובה.

למשל אדם שהתעשר וזכה לכל טוב יכול על ידי כל הטובה הזו שהרעיף עליו השם, להתחזק בעבודת השם לעשות המוני חסדים ולשמוח בגורלו הטוב, או שלהיפך, דווקא אז עשוי לתקיים בו "וישמן ישורון ויבעט" והוא ינפח את הגאווה וירצה עוד ועוד בלי להינות מכל הטוב שיש לו.

זהו כוחה של הבחירה שנטע השם באדם!!

הוא טמון בדעת של האדם, בחדרי חדרים של ליבו ומוחו, שם הוא דן, מפרש ומטה את כל העולם לזכות או לחובה.

וכאן נכנס הלימוד הגדול שלנו מדוד המלך שמאיר את עינינו בחשיבות ההודאה ונתינת תודה להשם.

דוד שהיה בעל אמונה גדולה פעל בכוחות אדירים בעוצם הצער והיגון שלו ובחר לראות את הטוב שבמצב הנוראי שהשם גלגל עליו.

ולכן במקום לחשוב שהעובדה שבנו הוא זה שרודף אחריו זה הדבר הנורא ביותר שיכול לקראת לאב שמסור לבנו, דוד המלך בוחר לחשוב שזה דווקא דבר טוב ונפלא שהשם גלגל שבנו יהיה זה שירדוף אחריו ולא אדם זר כי מן הסתם שבנו ירחם עליו כמו שזר לא היה מרחם.

באופן טבעי כאשר אדם חווה צער הוא מרגיש בטעות שהשם עזב אותו. כועס עליו. בגד בו. נטש אותו.

אבל, אם אדם מושל ברוחו ובתוך חשכת ליבו הכאוב מחפש את הטוב הנסתר שטמון שם, הוא מקבל כוח מחודש להתמודד כי הוא לא עוזב את השם.

לא מאמין למחשבות השליליות שמנסה היצר הרע לשתול בליבו.

מתחזק להחזיק באמונה שלבטח יש כאן טובה עבורו – אזי ורק אז האדם מתמלא בכוח להתמודד עם הכל!

ואכן מתגלה שדוד בחר להטות לטוב ולהדליק נר של אור האמונה בחשיכה הגמורה, על ידי שהמזמור שמדבר מעניין רדיפת אבשלום מתחיל במילים "מזמור לדוד" ולא "קינה לדוד". המילה "מזמור" מרמזת על שמחה.

גם נר חנוכה הוא נרה של אור האמונה, כידוע.

כי רק מי שמתחזק מעל לטבע האדם, שנוטה לקונן על הרעה, ודווקא מתוך החושך, מתחת לעשרת הטפחים מתחבר להשם באמונה ומודה לו על הטוב שבתוך הרע ועל הצמיחה שלבטח תגיע מתוך הניסיון, מקבל כוחות אדירים משמיים לעמוד בניסיון וזוכה לראות את ישועת השם.

יתרה מכך; רק מי שמחפש את האור בתוך הצרה זוכה לאמונה איתנה ולשמחה עמוקה ויכול להלל ולשבח את השם ולכן בחנוכה אנחנו גם מדליקים נר מתחת לעשרה טפחים וגם אומרים הלל בכל יום משמונת הימים המאירים הללו.

כי שמחה שנובעת מעומק הפנימיות זו שמחה שמחוברת לטובו של הבורא דווקא בחשיכה.

לעומת זאת מי שלא רואה אלא חושך מכל עבר, הלב שלו נסתם והוא כבר לא יכול להלל ולשבח את השם. ואז הוא גם סובל וגם נשאר בלי השם.

זו הסיבה שימי החנוכה הם ימים של הודאה ונתינת תודה.

כי בימים אלו שאנחנו מדליקים נר של אמונה ותקווה וראיית הטוב, דווקא בתוקף החשיכה – על ידי זה אנחנו זוכים להודות ולשיר להשם ובכך קושרים את עצמנו אל השם וזוכים לניסים ולישועות.

רק מימוש היכולת לבחור בבחירה מודעת להטות כל מקרה שקורה לנו, לטוב, ולראות טוב נסתר וחבוי בתוך עצם החשיכה, הוא זה שמקרב אותנו להשם ומעורר בנו הודיית הלב להודות להשם מעומק הלב על הניסיון ועל הישועה.

בחירה כזו, היא הגדולה העוצמתית ביותר של האדם וגם הישועה העמוקה ביותר לה יכול לזכות, כי הרי אין ישועה גדולה יותר מלזכות לקרבת השם.

גם במעשה אבשלום, כמו שכבר הזכרנו למעלה, דוד בחר להלל להשם במילים "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" לכאורה מה קשורה המילה "מזמור" לחווית צער כ"כ נורא שבנו בוגד בו ורודף אחריו להורגו?

אלא שדוד היטה את כוח הבחירה שניתן לו, לטוב.

פרש לטובה.

לא האמין לכל המחשבות הרעות שהחדיר בו היצר הרע.

ממש כמו שהדלקת נר בתוך החשיכה מתחת לעשרה טפחים זה הטיית כוח הבחירה של כל אחד מאיתנו לטוב.

לאחר שהודינו, אפשר גם לבקש מהשם ישועה ולשאת תחינה. אך כל עוד לא הודינו על הטובה הלב אינו פתוח דיו לבקש עזרה משמיים.

רק לאחר ההודאה על הקיים אפשר לקבל כוח פנימי וגם לבקש על העתיד.

לכן אומרים חז"ל שכשיש לאדם בקשה שרוצה לבקש מהשם קודם שייתן תודה על העבר ואז יוכל להיפתח ליבו לבקש על העתיד.

כי רק עם קשר מעומק הלב להשם אפשר לעמוד בניסיונות העולם הזה בלי לצאת מהדעת ולחשוב מחשבות רעות.

ואיך נשארים בקשר עם השם? ידי ההודאה שקודמת לכל דבר, וזיהוי ההרחבה שבמיצר.

אז מתרחב הלב ונפתחת הדעת ואפשר לבקש גם על ישועה עתידית מהשם.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
לא-צריך-לפחד
סיגל אהביאל
"הפחד שלי מרקיע שחקים" דבורה הביטה בי במבט מבוהל משהו, "לא ברור מה עשוי לקראת עוד רגע ואם נכון…
שמות
סיגל אהביאל
רצף הפרשות העוסקות בסבל הנוראי בכור ההיתוך המצרי, מתחיל דווקא בפרשת שמות : "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה".. ידוע…
פורים-המן
סיגל אהביאל
עיקר כוחנו, תקוותנו וישועתנו – באחדותנו. ומי יודע זאת? מי אם לא המן עמלק שונא ישראל המובהק,…