"הפחד שלי מרקיע שחקים" דבורה הביטה בי במבט מבוהל משהו, "לא ברור מה עשוי לקראת עוד רגע ואם נכון שאצא מהבית או שראוי שאשאר עם הילדים בקרבת הממ"ד במידה ותישמע אזעקה"
נשמע מוכר? בוודאי לחלקנו..
אבל, נשאלת השאלה, האם המלחמה בלבד היא באמת סיבת הפחד של דבורה?
"מה יקרה אם תצאי מהבית ופתאום תהיה אזעקה?" שאלתי בטון בנאלי ככל הניתן במטרה להוריד את המתח האדיר שליפף את חלל החדר.
"אמא'לה!!" היא צעקה בהומור ואז חייכה חיוך מאולץ, "לא רוצה אפילו לחשוב על זה.. ההרגשה שלי תהיה שכאילו שנאה תהומית יורדת מהשמיים ומחפשת לפגוע רק בי מכל אנשי העולם" התשובה שלה הפתיעה אותי כמו שהפתיעה אותה.
"אההא.." הנהנתי מעודדת אותה להמשיך באותו כיוון, "למה דווקא אותך מכל האנשים בעולם?" שאלתי בטון אמפתי.
"כי השם שונא אותי" השיחה התפתחה לכיוון כנה במיוחד שגילה מימד נפשי שאיפשר לה להיחלץ מתקיעות עמוקה בנפשה.
"תסבירי בבקשה. למה את חושבת שהשם שונא אותך?"
"אבא ואמא שלי התגרשו כשהייתי בת חמש. בגילי הצעיר הייתי משוכנעת שהם נפרדו בגלל שלא הקשבתי לקולם ולכן גרמתי למריבות ביניהם. היום אני מבינה שזה לא הגיוני לחשוב כך אבל… מה אומר.. התחושה שעשיתי משהו נורא עדיין מקננת בתוכי ואני משוכנעת, ללא היגיון, שהשם מחפש דווקא אותי כדי להעניש אותי. ולכן, חזבאללה, ימח שמם, מתפרשים לי כמו אויב אישי שלי" ההסבר הכנה והבהיר הרשים אותי אך עדיין לא היתה ברורה לה דרך היציאה ממחשבה ארסית זו שמנהלת את חייה.
"מי הייתה אי אז הילדה שהרגיזה את ההורים ושבגללה, לדעתה, הם התגרשו?"
השאלה הישירה ועם זאת התומכת בדמות הילדה שבה, שמפעילה אותה עד היום, הפתיעה והרגיעה את נפשה כאחד.
"ילדה שעושה רק מה שבא לה ולא מתחשבת בכלום ואף אחד. ילדה עם כנפיים צבעוניות דמיוניות שיכולה לעוף לכל מקום שהיא רוצה" היתה התשובה "זו ילדה שיודעת לעשות בלגאן גדול אם היא רוצה"
"ומה באמת היא רוצה הילדה הזו?" הפנתי אליה עוד שאלה שהאירה את עיניה.
"האמת.. שהיא רוצה לשמוח ולשמח.. אבל .. כשאבא ואמא לא שמחים, היא עושה בלגאן גדול כדי שיראו אותה" חיוך מאיר חשף הבנה שצצה בקרבה, "מסתבר שלא הייתי ילדה 'רעה' כמו שתמיד חשבתי .. לא באמת התכוונתי לפגוע.. כל מה שרציתי היה לשמח בדרכי הילדותית, חסרת הטקט והעוצמתית"..
כדי לחזק את התובנה המפייסת שנולדה בה, שאלתי ברכות,
"איך ההבנה הזו משפיעה על הזכאות לעונש שהיא נכסה לעצמה?"
שתקה… הסמיקה.. ואז הישירה מבט עליז:
"משפיעה מאוד.. בסך הכל רציתי שתהיה שימחה במקום בו היתה מריבה ושנאה. אמנם התגובה היתה מאוד ילדותית, עוצמתית ומעצבנת אבל עדיין..לא מגיע לילדה שכזו עונש משמיים. . בהחלט ילדה עם כוונות טובות בשורשה.."
בשבוע שלאחר מכן דבורה סיפרה שיצאה עם הילדים לפארק.
"אמנם בדקתי שהאיזור בטוח אבל לא חשבתי רק על הממ"ד ולא דמיינתי אזעקות וריצות היסטריות בליוי נפילות כטב"מים. מה לדעתך יצר את השינוי?" היא שאלה שאלה מצוינת..
"החשש מהתקפות משמיים הוא אמנם מובן בהקשר למצב, אבל עוצמת הפחד קשורה לחוויה הפנימית שמגיע לך עונש. כשהכרת את עצמך באמת, יכולת לסלוח לעצמך וגם הפחד העודף שייסר אותך נעלם".
בתורת הבנת תנועות הנפש יורדי הימים הלוא הוא יסוד המים נושא בתוכו תחושה שהוא 'רע' בגלל העוצמות הרגשיות האדירות שבקרבו וגם בגלל הצורך העז שלו שיזהו את האור שבתוכו.
שני אלו גורמים לו לפרוץ את גבולות הסובבים אותו.
אך ברגע שמתחוור לו השורש הטוב שמניע אותו, נעלמת תחושת ה'רוע' הפנימי והביטוי הופך להיות מעודן יותר ולא בעוצמה של צונאמי.
דבורה יצאה ממשרדי מאושרת, "אין מילים להודות לך. ממש חיים חדשים".