ט"ו בשבט הוא זמן מיוחד. זמן של התעוררות מתוך החושך. בלא משים מתחילים חיים סמויים תחת מעטה שנראה חסר חיות לחלוטין.
האין כך נראית תמונת חיינו לא אחת? בשיא שיאו של החושך פתאום מתעורר בנו שביב תקווה שלא קשורה לכלום.. שביב אמונה שמרוממת את הלב דווקא כשהכול נראה כבר אבוד.
התנהלות רגשית כל כך לא הגיונית ויחד עם זאת כל כך אמיתית..
זהו האור של ט"ו בשבט. בבחינת חצות לילה שבו בשיא חשכת הלילה מתחיל להתעורר אור חדש.
לו נצליח לחוש את התעוררות אור האמונה דווקא ברגעים הכי חשוכים בחיינו – נוכל לטעום את הטעם של ט"ו בשבט.
לו נאמין, דווקא במצבים הכי תקועים שבהם נמצא את עצמנו, שעוד יום יבוא בו נשמח דווקא בגלל החוויות הללו – יאיר עלינו אור גדול.
אור מתוך החושך הוא האור הגבוה ביותר – בבחינת יתרון האור מן החושך דווקא.
שיא עצמת השפעת וחווית האור על נפשנו הינה דווקא כשאנחנו חווים אותו וטועמים אותו מתוך חושך גמור.
שנזכה למצוא בתוכנו שמחה סמויה עמוקה ופנימית שאת שיא רוממות הודה נחוש דווקא בתוך החושך…
