הפסקתי לריב עם עצמי

סיגל אהביאל

"הפסקתי לריב עם עצמי" היא אמרה. עיניה בורקות בהתרגשות "פתאום קלטתי שכל יום מהבוקר עד הערב הייתי במריבה עם עצמי. למשל דחפתי את עצמי להיות חזקה, מתמודדת ויכולה. גם כשכל מה שרציתי זה רגע של מנוחה. רגע למחשבה בהירה. איפוס כוונות. וגם.. אם כאב לי מקום כלשהו בגוף הייתי עושה תנועות שיכאיבו אותו ולוחצת עליו שוב ושוב כדי לבדוק אם הוא עדיין שם. במקום לתת לגוף קצת רגיעה ושלווה או לתת לו את מה שהוא צריך כדי להחלים. אולי תנועה יותר נכונה".

שתיקה… העיניים הבורקות להתחלפו לעיניים לחות ואז בצבצה לה דימעה…

"אוף! נמאס לי לריב עם עצמי. מה קורה איתי"

"מאיפה באות הדמעות?" לחשתי בחיבה "הרי אמרת שהפסקת לריב עם עצמך".

"נכון. אמרתי. אבל לא באמת הפסקתי לגמרי. אמנם הבנתי שאני נגד עצמי. דוחפת את עצמי. אז עכשיו כשאני יכולה לשים לב לזה אני יכולה להזכיר לעצמי להפסיק עם זה. אבל בעומק בעומק… אם אהיה כנה. אני שם. בלדחוף. בלהאיץ. בלדרוש מעצמי. מכולם" היא נעצרה לרגע משטף הדיבור ונשמה עמוק. הרכינה את הראש והוסיפה "ומזה נמאס לי. את מבינה אותי?"

בטח. בטח שאני מבינה. אפשר להבין את הטעות שלנו בתודעה. במחשבה. ועם הרבה רצונות הטובים. וכמובן שזה מאוד חשוב. אבל..!! כדי ליצור שינוי שורשי אמיתי ויציב בהוויה הפנימית, נדרש מאיתנו משהו אחר. משהו שנחמה עדיין לא מצאה. נדרש עיגון פנימי שנותן את אותותיו עוד לפני שמתגבשת המחשבה. לשם אני רוצה להוביל אותה.

לכן ביקשתי ממנה: "ספרי לי על הצורך שלך לבחון, לדחוף ולריב עם עצמך. איפה את פוגשת בו לראשונה?"
כדי ליצור בנפש שינוי מהותי קודם כל צריך ליצור מפגש אמיתי עם 'מה שיש' ולא עם מה ש'רוצים שיהיה'.

"זה התחיל מזמן" היא ענתה "עוד כשהייתי ילדה. אם במקרה ברחה לי דמעה בטעות מתישהו ליד החברות הייתי עושה שמיניות באויר להבהיר לכולן שזה לא נבע מחולשה חס ושלום או שנעלבתי חס חלילה. אני לא נעלבת אף פעם. אלא שפשוט קרה למישהו משהו נורא במשפחה. ועכשיו נזכרתי בו. בקיצור.." חייכה במבוכה "אני חייבת להיות כמו ברזל. וככה אני גם דורשת מבעלי ומהילדים. להיות חזקים. ברזל."
ראשה שוב הורכן. וכשהרימה אותו להביט בי שבה הדמעה לעיניה מפיקות החכמה.

"ועכשיו" אמרה "נגמר לי מזה! הבנתי ממך שחוזק אמיתי זה חוזק שיודע להתגמש. להרגיש. להתחבר לעצמו ברכות ועדיין להיות חוזק."

‏"נכון." הנהנתי באהדה. על כך דיברנו בשבוע שעבר.

‏"אני רוצה להיות חוזק אמיתי. זו תהיה הקלה…. " היא קבעה.

הפנים שלה השתנו כמו תפאורה חיה בהתאם למסרים שהעבירה. מחוזק לרכות לנחישות לתקווה.

לבקשתי נחמה הסכימה 'לגעת' בבושה שחוותה לראשונה בחייה כשהרגישה שהיא חלשה. זה התחיל כשהבינה שמזלזלים בה במשפחה הגרעינית שלה. הם לא באמת התכוונו לזלזל. הם פשוט היו עסוקים במריבות שלהם או בתשומת הלב שתתמקד רק בהם ו'על הדרך' לא הסכימו עם מאמציה להשכין שלום או להשחיל מילה. כמו שקורה המאורעות האלו של החיים. אבל נחמה הבינה שמזלזלים בה. בחכמה שלה. ברצון שלה לסדר את הבלגאן הרגשי במשפחה.

וכדי לא להרגיש מזולזלת היא פשוט התקשחה. הסתירה כל ממד אנושי שנדבק מטבע הדברים בילדה בת חמש מתוקה וחכמה. התנהגותה ההישרדותית הפכה לטבע שני שלה. המדמה העכור כבל אותה בכוריו הבלתי נראים. "הישעני על הכוח הברזלי שלך" לחש לה בעומק נפשה.
הוא הסתיר ממנה את העובדה שכל עוד היא מכחישה את החולשה שלה היא לעולם לא באמת תהיה חזקה. והיא האמינה…

כאן, בחדר הטיפולים, כשהיא כבר מזמן לא בת חמש, החוויה של הנטישה העצמית שלה לטובת 'נחמה הברזלית' מילאה אותה כאילו קרתה ממש עכשיו. המוכנות לכאוב את ההשפלה של ילדה חכמה שכשלה לסדר את אי הסדר במשפחה היתה ההתחלה לצמיחה חדשה ולשיבה אל עצמה.

הידיים הדמיוניות שלה שאחזו בחוזקה בדמות הברזלית שמעולם לא באמת היתה היא עצמה, הרפו אחיזה.

היא השתנתה לעיני. שוב מצאה את החוכמה הפנימית המחודדת שבה גם כשבני המשפחה לא מקשיבים למה שיש לה לומר. צמחה ופרחה כמו פרח מלבלב. ואז, כששבה להיות היא באמת, גילתה שהיא מצליחה להיות חזקה ויציבה גם כשהיא רכה וקשובה. ממש כמו מנהיגה בעלת עוצמה שיש לה סבלנות אין קץ לעצמה ולאחרים. השאיפה שלה ליישם את 'האמור וצריך להיות' לא השתנתה. מה שהשתנה זה הקצב והאופן שבהם פעלה. מברזלית הפכה לגמישה וסבלנית בלי שתצטרך שוב ושוב להזכיר לעצמה מי היא. כי היא פשוט היתה היא.

לפני שנפרדנו נחמה חיבקה אותי בחזקה כהכרת טובה. "קניתי את חיי בחזרה. איזו הקלה. תודה רבה".

כשסגרתי את דלת אולם בית הספר "שיח הלב" אחריה בו ממוקמת הקליניקה הטיפולית שלי, מילאה אותי תחושת סיפוק. מה יותר משמח מלחזות באישה יהודייה ששבה לחיות את הטוב השורשי שבה?

גם את רוצה להכיר את הדרך לשוב אל הטוב השורשי שבך?
התקשרי אלינו ונספר לך על שיטת הגשטאלט היהודי המשלבת בין תיראפיית הגשטאלט ותורת רבי נחמן – בהנחיית סיגל אהביאל.

רוצה לדבר איתנו?
התקשרי 0544488612

מוזמנים לשתף אחרים:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד מהספריה שלנו:
religious-orthodox-jew-praying-western-wall-reads-torah-jerusalem-old-city-orthodox-jews
סיגל אהביאל
הימים הנוראים הלוא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ימים טובים הם לעם קדוש שמחפש…
מאה אחוז של חצי אחוז
סיגל אהביאל
כשאנחנו רוצים שיקרה שינוי לטובה בחיים שלנו אז מה שהכי תוקע אותנו הוא שאנחנו רוצים שהשינוי יהיה…
היצר הרע הוא לטובתינו
סיגל אהביאל
פרשת כי תצא מפתיעה אותנו ברעיון מהפכני כפי שמסביר רבי נחמן. כי לכאורה הפסוק "כי תצא למלחמה…