המן עמלק הוא עיקר הרע שבכוח המדמה – דהיינו כל הדמיונות הרעים המחשבות והרגשות השליליים המעכירים את רוחנו ומחלישים את נפשנו..
והמן מתעורר שוב ושוב במיוחד בכל פעם שאנו זוכים לזכך נפשנו ולעלות ממדרגה למדרגה.. בבקשו להפילנו ולא לאפשר
לנו להתחדש לצמוח ולפרוח..
איך נמלטים ממנו? על ידי צדקה.. כי בעוד שהמדמה העכור האחוז במלתעות שיני המן מסיט את ליבנו לחשוב רק על עצמנו ועל כמה שאנחנו מסכנים וכמה אין לנו וכמה פגעו בנו בבחינת "וכל זה אינו שווה לי" שאומר המן העכור והמעכיר לבבות..
לעומתו הצדקה כולה נובעת ממחשבה של אהבה אחווה שלום רעות עין טובה והתחשבות באחרים הסובבים אותנו.. דהיינו שהצדקה מצילה אותנו מאחיזת המדמה המעכיר את ליבנו בתחושה של "חסר לי ואין לי וכמה לא טוב לי" לידי תחושת יש לי כל כך הרבה שאני גם יכול לתת לאחרים ולשמחם..
על כן בפורים שכולו עוסק בשחיטת המן ותלייתו על עץ חמישים אמה אנו עוסקים כל היום בצדקה לכל הפושט יד ובמתנות לאביונים… כדי לעקור את לחש טומאת פיו של המן המחדיר לליבנו את המחשבה כי "כל זה אינו שווה לי"…