בעת שחופשת הקיץ בעיצומה, לבטח מצאתם את עצמכם שוהים במים. בריכות. ימים. מעיינות.
אז גם לבטח שמתם לב שהשהייה במים מאוד מעייפת. לכאורה אנחנו לא עושים כלום. פשוט נהנים. ו יוצאים מהמים מאוד עייפים.
מדוע? ואיך עייפות מלמדת אותנו משהו על עצמנו?
העובדה היא שבמים אין לנו קרקע יציבה. באופן בלתי מורגש, תדיר ובלתי פוסק בזמן השייה במים אנחנו מאוד מתאמצים לאזן את גופנו.
מאמץ תדיר, לא מודע ומאוד מעייף
כך בדיוק קורה בנפש שלנו.
כשאין לנו קרקע פנימית יציבה, כשאנחנו לא ב"שיווי משקל" פנימי, כשמשהו 'לא מסתדר' בתוכנו ואנחנו לא מבינים מה הוא – באופן בלתי מודע אנחנו לכאורה ממשיכים כאילו הכל כרגיל אבל בעצם מאוד מתאמצים
ולא מבינים למה החיים כל כך מעייפים אותנו למה אין לנו כוח להמשיך? למה אנחנו לא מוצאים מרגוע לנפשנו?
את התשובה מספקים לנו המים – כי עדיין לא מצאנו בתוכנו קרקע פנימית יציבה. משהו לא ברור לנו ואין לנו מושג מהו.
אולי זו הכוונה בברכתו של כל שחר של יום חדש – רוקע הארץ על המים.
הכוונה שה' ברחמיו בכל יום פותח לנו דרך חדשה ליצור קרקע יציבה בתוך חוסר היציבות שמאפיינת כל עליה למדרגה חדשה "יום חדש"
ברחמיו ה' פוקח את עיניינו לזהות דיוק נוסף בתוכנו
עוזר לנו ליישב את דעתנו ולגלות שוב ושוב קרקע אמיתית בתוכנו.
קיץ בריא שמח!
שנזכה לרכוש שוב ושוב יציבות חדשה בתוכנו
