הימים הנוראים הלוא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ימים טובים הם לעם קדוש שמחפש לגלות את אור ה' בכל דבר.
אז מה כל כך נורא בימים הנוראים? מדוע הם נקראים הימים הנוראים ולא למשל הימים הקדושים או הימים החשובים?
מה שנורא בהם הוא שמתגלה בהם הסוד הכי סודי שבהנהגת הבורא את הבריאה – שדווקא, ורק, ואך ורק מתוך החושך יתגלה האור הגבוה והעמוק ביותר שהוא אור הגאולה. כן כן. מתוך הקשיים, הבלבולים והניסיונות.
וזו בשורה מאוד טובה!
מפני שהיא מזכירה לנו שאין כלל חושך באמת מפני שהחושך נמצא רק ל'רגע' ורק לכרגע כשם שהקליפה שומרת על הפרי עד שנחפוץ לאכול אותו. החושך שומר על האור עד שיגיע יומו להתגלות כנאמר "עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא". כי כול עוד לא הגיע זמנו להתגלות החושך הוא משכנו כמו ששחקן נחבא מאחורי הקלעים עד שיגיע זמנו להתגלות על הבמה.
אפשר היה לחשוב שעד שמתגלה השחקן על הבמה זהו זמן משעמם עד להחריד וחשוך עד להמאיס ולחשוד שבזה יסתכם המופע. אך לעומת זאת אפשר גם לדעת שהחושך הוא הוא זה שמעיד שעוד רגע הינה האור מתגלה.
ואומר החכם באדם (קהלת ב' יג') "יתרון האור" מתי הוא? מתי יהיה ניכר האור באופן הכי בהיר וטהור שלו? "מן החושך" כאשר מגלים אותו מתוך החשיכה.
ורבי נתן מגלה מתי מאיר האור הכי בהיר של היום? – בחצות הלילה! בשיא שיאו של הלילה בנקודת החושך הכי עמוקה שבו, מבציע האור הראשון של היום. בעוד שלעינינו הכול עדיין חשוך מאוד אבל היום כבר התחיל. ממש כמו הבמה שעדיין ריקה אבל השחקן כבר נמצא מאחורי הקלעים מוכן להתגלות.
ואומר המלבי"ם (על עמוס ה' טז) – "והיה מקובל מן הנביאים שיש יום מוכן לה' שיתגלה ה' בכבודו להעניש את העמים שהרעו לישראל, (ויום זה) נקרא יום ה' הגדול והנורא, ושאז יוושעו ישראל תשועת עולמים".
מהסיבה הזאת יש לאור שתי בחינות: הוא גם אור והוא גם נורא (בהקשר לימים הנוראים הבאים עלינו לטובה).
ראש השנה הוא יום של דין. היום הראשון הוא דין קשה והיום השני דין רפה. אך דין הוא דין. זהו יום שבו כל באי עולם וצבא מרום עומדים בפני המלך הקדוש כדי שיחתם גורלם מלפניו. זהו יום קריטי. יום של משפט. אבל האמת היא שאמנם עבור כל העולם הוא יום קשה אבל עבור ישראל הוא יום של אורה ושמחה.
הכיצד?
אמנם דין הוא מידה קשה. נחרצת. חריפה ונוקבת. אך באמת מה שיוצר את הדין לקשה הוא בגלל שמתגלה בו אור בעוצמה רבה וללא מסכים. כשם שגילוי של אור ללא מסכים נחווה חזק מאוד עבור אלו שלא מורגלים למגע של אור על אישוני העיניים. והרי אדם שהרגיל את עיניו לאור ויצא החוצה לשמש לא יסתנוור מאורה לעומת אדם ששהה בחושך ויצא אל האור בבת אחת שיסתנוור מהשמש עד כדי שעלול להתעוור.
בראש השנה מגלה השם את מלכותו על העולם כולו וכבר אינו "א-ל מסתתר" שמאפשר לנו לכאורה לחשוב שנוכל לעשות מה שנרצה ואף אחד לא יראה אותנו.
בימים הנוראים מלכות השם יוצאת מאחורי הקלעים ומתגלה על 'הבמה' לעיני כול – המלך בשדה. התגלותו היא אור עצום ונפלא עבור אלו שרגילים לראות אותו בכול דבר בחייהם ומחפשים לשוב אליו באהבה. הם לא מסתנוורים מנוכחותו הגלויה בעוד שעבור אלו שלא רגילים לחפשו בכול דבר, בכל רגע ובכל עניין נוכחותו הגלויה נחווית כדין.
עיניים רוחניות שחושפות שמאחורי כל חושך נמצא האור כמו שמאחורי הקלעים מסתתר השחקן הראשי, תמיד חוות רחמים. שמחות בכול עת ובוטחות שאבא הוא השחקן הראשי מאחורי המסכים שלא עלו עדיין ולכן נראה לכאורה שדין מכסה את העולם. כך הוא יום הדין -יום של גילוי אכפתיות וקרבה.
וכך נחשף שבדין של בורא עולם מתגלים רחמים אין סופיים. והרי מה אבא רוצה עבור ילדיו אם לא בטובתם כל היום? ידיעה זו היא סוד נורא. סוד הימים הנוראים.
עבור אוהביו ומבקשי פניו נורא הוא ברחמיו ועבור המסתתרים מפניו נורא הוא ומפחיד.
על כן עלינו להתחזק יותר ויותר במידת השמחה שהיא מביאה לכל הישועות. ומחזק אותנו רבי אלימלך מליז'נסק (על פרשת במדבר): "יראה לעשות תשובה בשמחה".
וכמו שאומר ישעיה הנביא (פרק נה פסוק יב) "כי בשמחה תצאו" ( – מכל הצרות). נשמח באור הגדול שמתגלה בימים הנוראים משום שהם ימים של גילוי רחמים.
ולכן לאחר הימים המיוחדים הללו הימים הנוראים מיד אנחנו נכנסים לסוכה לחיבוק החם של אהבת הבורא ושמחתנו גדולה על שמצאנו אותו (דווקא) בתוך הדין. ואז כאם המסוככת על בניה מסוככת עלינו הסוכה וכאהבת אם שלעולם לא משה מבניה נדע שאהבת השם לעולם לא משה מאיתנו. ועל זאת ישמח ליבנו!